הביקורת כולל תמונות מפורסמת אצלי בבלוג

השורה התחתונה- כיף גדול עם חריקות לא מעטות, אבל נתחיל עם תמונה של בשר.

אני אוהב אנשים שעושים דברים מתוך תשוקה או שליחות, אנשים שעוזבים תחום רווחי ומחליטים לעשות משהו בשביל הנשמה ובלי חלומות להיות עשירים מזה, מרגישים את זה במה שהם עושים, בעיניים הבורקות, בזה שהם עושים הכול לבד ועושים את זה בשמחה ועם חיוך.

בשנה האחרונה התחילה אופנה של ארוחות פופ-אפ, לא מסעדה מסודרת אלא אנשים שאוהבים אוכל או שפים שעושים ארוחות חד פעמיות במקומות משתנים, זה רעיון מעולה כי בארוחות בפורמט מצומצם אתה יכול להשתגע, להעז, לעבוד עם חומרי גלם מיוחדים ולבטא את עצמך, אבל יש סיכוי לא קטן גם לפלופים.

מנחת עין ורד, יום שבת בשמונה בערב, המעשנת, בעל הבית מקבל אותנו בחיוך גדול עם כובע בוקרים ולצידו מעשנת ניידת גדולה שמעלה עשן וניחוח של בשר שישב שעות ארוכות מאוד במרינדות ואז במעשנת, הקונספט- הרבה נתחי בשר.
שולחנות מסודרים, מפיות בד לבנות (השקעה יפה) צלחות מתכת ומתקן חימום לבשר, מסביב קצת סלט ירקות, כרוב כבוש וזיתים, צימצורי ומלח גס, מאוד מינימלי ונכון. באמצע החלל הקטן שולחן שעליו עומדת תצוגת האופנה להתחיל.

מלצרים מסתובבים, מביאים לטעימה ראשונה כנפי עוף לפתיחת התיאבון, האלכוהול והשתייה בשיטת תביא מה שבא לך מהבית- מה שגורם תמיד לשמחה גדולה ולבקבוקים משובחים שמרוממים את האווירה, ברקע מעט קאנטרי ישן שמשתלב יפה עם טעימות של נקניקיות עדינות עם שזיפים ופורו שהיו מתקתקות ונעימות, הבעיה הגדולה- בסיבוב השני בהם הסתובבו המלצרים והציעו טעימות מהם הן כבר היו מעט יבשות, מקום קטן שמתמחה בבשר ומגיש ל-40 איש חייב להקפיד על הרמה.

אני לא יעבור עכשיו נתח נתח כי אני לא זוכר את כולם או יכול לנתח כל מנה ומנה, אבל היה שם אנטריקוט, שייטל, פסטרמה הודו עסיסית, שוקי ברווז שהעצם שלהם נמצצה עד תום, הייתה פיקנייה, שני שוקיים יפים של טלה שהיה ורדרד ומאל טעמים וברגע שביקשתי יפה קיבלתי את העצם וכרסמתי אותה באקט ניאנדרטלי (הועברה לאחר מכן לכלב שמאז מעושר ומסרב להיפרד ממנה) היה נתח קצה של שייטל שהיה מעולה גם כן, היה מבחר בשרים מסחרר....

שעה, שעתיים, שלוש והתחלנו להגיע לקצה שלנו, היו סביב 12 סוגי בשר שאני זוכר, נתח רודף אחר נתח, כל נתח מגיע לשולחן במרכז ונפרס לאחר כבוד כאשר אנשים מסתובבים ומצלמים את הנתחים, גושי אסדו עצומים, עוד נתח ששכחתי משמו במשרה של פירות יער ויין, הטעמים מתחילים להתערבב ופה גם החריקות.

כול הבשרים היו איכותיים, אבל פה ושם היו פיקשושים- בשר שהגיע מעט עושי מדיי כמו נתח הקצבים שהיו מדיום-וול, בשרים שהיה חסר להם תיבול שידגיש אותם ויפריד אותם משאר הנתחים, הארוחה התחילה לאט לאט והגבירה בסוף קצב כאשר נתח רדף נתח , במקום לשמור על קצב אחיד או לפרוד את הנתחים בצורה יותר נכונה שתאפשר להעריך כל נתח בפני עצמו.

אבל עזבו שטויות, יותר מ-VFM מה שחשוב זה הערך של הזמן, שלוש וחצי שעות, הרבה בשר, אווירה מעולה, אוויר פרדסים צונן, כוסית קטנה של ערק תמרים שהוכן במקום, אחרי זה קינוח מקורי מהמעשנת- בננות שהשחירו יפה יפה עם מעט שוקולד וגלידה, מנה פשוטה ונכונה שהשתלבה נכון עם הארוחה, תה צמחים שנמזג ואתה עם חיוך שלא נגמר.
כמה עולה התענוג- 175 ש"ח לאדם, מצודק לחלוטין, אומנם מעט חריקות ובוסר אבל פוטנציאל להתאהבות ארוכה.

ציון הדוקטור- 8.5, שווה לקבוע מקום לאחד מהאירועים ( לחיפוש- המעשנה - פינת עישון בשרים בפייסבוק)