שלום לכולם. לא כתבתי זמן רב, ועל כך אני מתנצלת. זאת לא רק עצלנות לשמה, זאת בעיקר השממה הקולינרית, שלא מצליחה לרגש אותי  באמת. ואיתם הסליחה, אדוני של המזללה, וכל המסעדות החדשות-ישנות שמצליחות להוציא אוכל טוב מהמטבח, לפעמים אפילו מצוין, אבל לא נוגעת לי בנשמה.

אז אני מתפרצת לכאן, כי היתה לי סוג של חוויה קולנרית מרעננת, שהצליחה להפתיע אותי. איזה כייף.

הלוקשיין: הכפר רמה ליד כרמיאל. אל תשאלו אותי איך הגעתי, בוא נסכם שחבר מקומי הביא אותי, לבד לא בטוח שזה היה מצליח. שימו את המקום בוויז, תגיעו לקומה ראשונה בין עמודים, בלי נוף,  שבו בכיסא ותבקשו מהמלצרית  את יעקוב. זה לא שהאוכל יהיה פחות טוב אם הוא לא יגיע, אבל הוא מהאנשים שהופכים חוויה קולנרית לכזו שנעוצה בלוח לבך. אחרי שדיברנו עם יעקוב על הא דא, ועוד הא, ועוד דא, והרבה דאדאדא, שחררנו אותו, לטובת המטבח, המלצרית, שאר הלקוחות, ובעיקר לתת לו לקחת אוויר מסחיטת האנרגיה שביצענו לו, אין מה לעשות הוא מקסים ומרתק אותך, וקל לשכוח שאתה מכיר אותו בדיוק 3 דקות.

האוכל: טעים מאוד. הכל טרי טעים ויש בו נגיעות מיוחדות של אוכל נשמה. החציל עם הטחינה והפטל, טעים באופן מפתיע. הייתי אומרת באווירת החג - מדליק. הטחינה משובחת, הקובה נהדרת, החומס נהדר. נו, הכל טעים מאוד. ערכנו מצעד טעימות שכלל רק סלטים, קובה בשרית, צמחונית, ויצאנו שבעים מאושרים. על הלוח כתובות גם מנות בשריות, לא הצלחנו להגיע לשם. ובאמת השתדלנו. מצביעי מפלגת החצילים נקראים להתפקד מיד. גם מצביעי מפלגת העולשים, החמציצים, והירוקים, חייבים לקבל כרטיס מפלגה. יעקוב, שהוא עובד סוציאלי בהכשרתו כנראה מכיל את  העשבים והירקות בכזאת עוצמה שהם מחזירים אהבה בלי תנאי. זאת סוג של הפתעה להגיע למקום שהטבח באמת לוחש לירקות והם לוחשים לו בחזרה.

המחיר: שני אנשים, מאה שקלים.

סימנתי לעצמי לחזור בקרוב, לא לאכול כמה שעות לפני ולנסות את המנות העיקריות. לחלום תמיד אפשר....