אתמול מצאתי את עצמי  משוטטת  במקום הכי נמוך בתל אביב (רבתי,  גוש דן המורחב נאמר) -  המרכז הישראלי לריהוט בראשון לציון.  מעולם לא הייתי במקום כ"כ נטוש ומוזר.  אלפי חנויות (ככה זה הרגיש)  מצטופפות  במבוך בלתי אפשרי.  אם נכנסת,  אין לך סיכוי לצאת החוצה בלי להתבלבל.  הכל נראה אותו דבר.....  מפחיד.
נאלצתי  להתמודד עם הפוביות שלי,  לשים נפשי בכפי  ולקנות מיטה לגדול,  אחרי שהקטן הראה לנו  בשישי יכולות טיפוס מופלאות (בטח לא מהגנים שלי) וטיפס ממיטת התינוק שלו  לשידת ההחתלה,  שם ישב וחיכה שנבוא לחלץ אותו

אחרי שנחלצתי מהמבוך,  מטושטשת מעט,  מצאתי את עצמי  בקניון הזהב.  הבחור הציע לאושש את רוחי  בארוחת ערב זוגית ב"שגב אקספרס",  המקום הכי נורמלי  באזור.  
לקח לנו זמן למצוא את המקום -  הכניסה מהרחוב,  המסעדה בקניון,  ובירכתיים  (בקניון)  יושבת בחורה שמזמינה עבורנו מקומות בפנים... מבלבל משהו.
שמחנו לראות שגם בסתם יום של חול  המסעדה הומה ופעילה מאוד. לטענת הצוות שגב עצמו היה במטבח באותו יום,  אולי זו הסיבה לשלל הפינוקים  שקיבלנו בהמשך.

למרבה ההפתעה ספרנו אנשי צוות כמעט כמספר הסועדים.  היו שם המון,  אבל באמת המון מלצרים.  חלקם עמד חסר מעש בצד והתבונן באורחים.  חלקם הסתובב כל המן  ויצר תכונה לא מאוד נעימה.  כולם היו לבבים,  אולי יותר מידי.  בשעה וקצת  שישבנו שם,  ניגשו אלינו יותר מ- 10 פעמים -  בחיי שספרתי ! הרגשנו שלא נותנים לנו לשוחח בשקט (וזו היתה מטרת הארוחה). נכון שההפרעות היו בעלות כוונה טובה ונעימה,  אבל המינון היה ממש מוגזם.  דוגמא קטנה-  קיבלנו יחד פיצה וריזוטו,  והחלטנו להתחיל עם הפיצה ולהניח את הריזוטו בצד.  לא הספקנו לקחת יותר מ- 2 ביסים  מהפיצה ומייד זינקה המלצרית (שהיתה חמודה ממש)  ואמרה "אני רואה שעדיין לא נגעתם בריזוטו,  אבל רציתי לשאול אם הפיצה טעימה לכם"  וכשהינהנו היא חייכה ונעלמה,  וכמובן באה שוב מאוחר יותר כדי לשאול איך הריזוטו לדעתנו.  אני לא נגד התעניינות נעימה ומנומסת,  אבל במינון סביר... לא צריך לשאול על כל מנה בארוחה. גם לא צריך לקרוא לנו "חברים" ("חברים,  טעים לכם ?").  אני גם לא אוהבת שאנשי השרות (דווקא לא המלצרית שלנו אבל בהחלט שאר אנשי הצוות) מושכים כיסא ומתיישבים לידי בשולחן.  תקראו לי סנובית.  רציתי ארוחה נעימה ושקטה עם בעלי,  רצינו לשוחח וזה היה ממש בלתי אפשרי עם כל ההפרעות האלה.

הרגשנו המון גימיקים במסעדה,  שנועדו כנראה לתת אפקט של וואו ופינוק ושואו אבל הייתי מוותרת עליהם ונותנת לאוכל לדבר.  בא אלינו מלצר,  התיישב ואמר שהוא רוצה לפנק אותנו בקוקטיילים -  כשסרבנו הוא הציע קוקטייל ללא אלכוהול (לא יודעת אם בתשלום או לא,  אבל באמת לא רצינו כלום אז לא בררתי).  בא מלצר אחר עם טאג'ין,  הניח על השולחן,  פתח בחגיגיות  וביקש ממני לבחור פתק אחד מתוך  כמה פתקים שהיו שם בפנים.  היה רשום שם "שגב מתוק TO GO",  ובאמת אחרי זמן מה קיבלנו במתנה הביתה צנצנת זכוכית יפיפיה באריזה מקסימה, ובתוכה תותים טריים,  קציפת מסקרפונה,  פרג ושקית של סוכריות קופצות -  מקסים ומקורי ובאמת היה כייף לשבת אח"כ על הספה בבית ולחפור עם כפיות,  אבל הגימיק של הפתקים מיותר.
קיבלנו ע"ח הבית גם סלט קטן של עגבניות וגבינה כחולה -  באמת כייפי ועשה לנו נעים ותחושה שמשתדלים נורא.

ולאוכל עצמו -  חלקנו מרק ארטישוק ירושלמי (מעולה !) שהגיע עם 8 ניוקים מטוגנים פריכים וזעירים  שהיו מצויינים  והתאימו מאוד למרק.
חלקנו פיצת  זיתים -שאטה שלא היתה אפילו  פיקנטית.  הבצק היה אחלה אבל הרוטב היה חסר עומק,  לא היה מזיק לו עוד חצי שעה של בישול איטי על האש.
וחלקנו ריזוטו עם ירקות שהיה מעולה ממש ! קצת מלוח מידי לטעמי אבל ממש בקטנה.  שנינו אהבנו מאוד.

יחד עם מים סגרנו את הערב עם 168 ש"ח.
האם נשוב ?  כן,  כי הערב היה נעים בסך הכל  וניכרה השתדלות גדולה וזה מאוד חשוב לי.

וירושלייייייייים