1. מנואלה בזיכרון- האמת שמגיע למקום המקסים הזה דיווח יותר רציני, אז אני פשוט לא אתיימר ואתן שורה תחתונה- בייתי, טרי, בדיוק כמו שטראטוריה איטלקית צריכה להיות. במבנה מקסים מוגשות מנת איטלקיות קלאסיות, לא מתיימרות, לא מופרכות-פשוטות וטעימות. התמחור על הצד הגבוה בעיני (במיוחד הופתענו מהתמחור של "שני טבעוני" שהוא בשורה לטבעונים שבינינו, אל לכאלו שהפרוטה מצויה בכיסם).
טעמנו בקצרה- מנת אנטיפסטי שכללה סלק, כרובית, סלט חצילים ומעין פתיתים שלא הרשימו. הכמות נאה. הביצוע פשוט (אבל אין יותר מדי מה להפתיע בגיזרת האנטיפסטי).
מנה של קרוסטיני עם כבדים- חביבה להפליא, הכבדים לא היו יבשים והיין המצומצם (כנראה עם בלסמי או פורט) היה בדיוק במתיקות הנדרשת כדי לאזן את הכבדים. עוד טעמנו סלט פנצנלה שהיה עשיר ולא סמרטוטי, וכן קנלוני עם מחית ארטישוק שהיו גם הם טריים וטעימים.
לצערנו ישבנו לארוחת ערב קלה, אבל רשמנו לעצמנו שיש כמה מנות בשריות מעניינות מאד. כוס המרטיני שהוזמנה איתגרה להפתעתי את הברמן (מה יותר טבעי ממרטיני במסעדה איטלקית?), הקפה היה עשוי טוב (לא שרוף ומריר). מנת הסמי פרדו פיסטוקים היתה יותר פרדי מאשר סמי, אבל ניחא, היינו במצב רוח טוב, והיה ברור שהקינוחים הם לא החלק החזק של המקום (איך אין טירמיסו?).

2. עוגתה- בית קפה בקיבוץ כינרת-
איך אמרה את זה המדריכה החביבה בחצר כינרת - "זה מקום קיבוצי". לא הבנו למה היא התכוונה עד שהגענו. מהאתר שלהם עולה רושם הרבה יותר מרשים מהמציאות. מילים כמו קונדיטוריה, קישים ומאפים שנאפים במקום זכורות לנו מהאתר, אך לא אותרו במציאות. לא מאפים, לא קישים. מה שמפתיע הוא שראינו בפירוש שעובדים במטבח, וכשהשקפנו בהתחלה זה היה נראה עם פוטנציאל (עוגיות במשקל נראו מעניינות, אבל בקופסאות שלא ברור ממתי הן). בפועל הזמנו קפה ועוגת גזר מקמח מלא שהיתה חביבה ותו לא. עוגת גבינה מהסוג האפוי-פשוט-עם-רוטב-אדום-כלשהוא היתה מאד לא מרשימה. תחושה קלה של שנות ה-80 עלתה לנו. סה"כ המקום קצת מפוספס. יש בו אוירה נחמדה, הוא נמצא באמצע הדרך ויכול היה להיות עצירה קלאסית אם הוא לא היה מלא יומרות, ואם היה יותר מבחר. הקפה היה בסדר, קצת חלש. המלצר שהיה גם הברמן סבל מחוסר תודעת שירות, היה קצת אפאטי, ובעיקר נגע לנו בשפת הכוסות בזמן ההגשה (סלידה קלה שנשארה לי משנות מלצור במקומות שבהם הקפידו הרבה יותר על שירות, אבל זו שריטה שלי, אז דפדפתי).