שמתי לב שלאחרונה כל הדיווחים שלי מסתכמים במפגש החודשי של החיפאי ושלי. ואז הבנתי שבעצם אלו המפגשים היחידים שלי במסעדות... סתם, לא ממש, אבל כמעט.

לפני שאתחיל, קצת כבדות, תרתי משמע, אתם מוזמנים לדלג אם לא בא לכם: שנינו, החיפאי ואני, לא חיים בשלום עם המשקל. כפורום שעוסק במסעדות אני די משוכנעת שיש כאן רבים ורבות שנאבקים בנושא שנשאר רוב הזמן בין השורות, מטעמים ברורים. מה שכן, בעוד אני בתקופה האחרונה הייתי מרוצה ממשקלי המעט עודף אך לא מזיק החיפאי עבר איזו תקופה של סיגוף שמנעה מאיתנו לאכול מה שבא לנו במפגשים. שמעו, הדבר ממש ייסר אותי! כפרטנר העיקרי שלי לאכילה בחוץ המחשבה על אכילת ירקות מאודים ושתיית קולה זירו בקפה לנדוור גרמה לי לפרפורים בחזה. תודה לאל, זה מאחורינו ועכשיו אנחנו יכולים להמשיך ולאכול, גם אם לא בחזירות מוחלטת אז בחזירות מרוסנת.

ביום ראשון שעבר היה תורי להצפין והחיפאי פסק: רפאלו. למרות שקראתי פה דיווחים מעורבים סמכתי על טעמו של החיפאי.
כאשר הגעתי למסעדה הופתעתי מאוד. ראשון בערב, להזכירכם: אנשים מחכים כבר חצי שעה עבור מקום במסעדה, בשמונה וחצי בערב. בחיפה. במסעדה שהיא למעשה בתוך קניון. סוריאליסטי מעט. החיפאי הזמין מקום כך שאנחנו נכנסנו ולאחר שנשאלתי על ידי המלצרית אם זו הפעם הראשונה שלי במסעדה ועניתי שכן קיבלתי סיור קטן בו הראו לי את עמדת הפסטה, את המטבח הפתוח ואת המוצרים שהם מוכרים. מעושה טיפה אבל אני מעריכה את הכוונות הטובות.

התיישבנו, שירת אותנו מלצר שהתאפקתי לא להחמיא לו על שרירי הזרועות שלו (אני אמא אז מותר לי להתנהג כמו דודה), והזמנו (התיאורים מועתקים מתפריט המסעדה באינטרנט אך יש מנות שלא מופיעות שם בכלל, כמו הקרבונרה):

סלט שוק ובולגרית: עגבנייה, מלפפון, שרי, שעועית ירוקה, בצל ירוק, בצל סגול, פלפל אדום, פלפל צהוב, צנונית, זיתי קלמנטה, גבינה בולגרית, פטרוזיליה ונענע, מתובלים בשמן זית ומיץ לימון - המנה המאכזבת של הארוחה. כל התיאור הזה והכי סתם. מתומחרת די גבוה, לא מעניינת וקטנה למחירה. לא נזמין אותה שוב על אף שני מקלות הפרמזן החמימים והטעימים שליוו אותה.

לינגוויני קרבונרה - שמנת וחזה אווז - מנה טעימה מאוד. ניטש בינינו וויכוח מר לגבי חלמון הביצה שאני לא מעוניינת בו והוא כן. בסוף זכיתי. אני מודה שלרוב אני לא ממש אוהבת פסטה טריה (השליכו עכשיו את העגבניות) אבל זו הייתה ממש נהדרת. מכל הקרבונרות שאכלתי בארץ, זו הייתה השנייה שהכי אהבתי, הראשונה באמורה מיו.
חסרה לנו חריפות במנה וביקשנו צ׳ילי. המלצר שלנו החליט משום מה להביא לנו פלפל חריף חתוך לחתיכות גדולות וכשיצאנו מהמסעדה ראינו שיש בצנצנות המוווווווון צ׳ילי גרוס. מוזר.

חלקנו את שתי המנות וכשסיימנו אותן בדקנו את מדד הרעב. לאחר שסיכמנו שאנחנו לא מאוד שבעים אך עוד מנה תפוצץ אותנו החלטנו פשוט להזמין שני קינוחים (אמרתי חזירות מרוסנת)...

טירמיסו - שאלת פסיכומטרי: אני מאוד אוהבת טירמיסו והחיפאי לא. החיפאי אהב את הטירמיסו של רפאלו ואני לא. מה זה אומר? שזה ממש לא טירמיסו. מתקרב לזה אבל ממש לא הדבר עצמו. הגיעה מן צנצנת (אה, כן, צנצנת. לא חשבתי על כך טובות) עם קרם גבינה נחמדה ובישקוטים. יש מה להשתפר בגזרה.

סופלה שוקולד - פונדנט, כאמור. אחד מהפונדנטים המוצלחים והעשירים שאכלתי לאחרונה, נוזלי וחם במרכז, בליווי גלידת וניל. קינוח מושלם.

ביחד עם שני קולה זירו שילמנו כמאתיים ש״ח.
ניכר שהכוונות טובות מאוד וחומרי הגלם איכותיים. אני ממש שמחה לגלות מקומות כאלו מעבר לאזור המרכז ואשמח לחזור לרפאלו כשיגיע תורי להצפין שוב.

ולעזרתכם אודה: בסוף החודש החיפאי ואני נפגשים לכבוד יום ההולדת שלי. המלצות? החיפאי דוחף לכיוון המזללה בה לא הייתי אך אשמח לשמוע על עוד אופציות. אינני אוכלת פירות ים ודגים ודי חלשה בבשר והוא זולל כל.