בחודש האחרון סיבלטתי דירה באיזור קינג ג'ורג' תל אביב, בחלקו הקרוב לאלנבי. כפי שניתן לצפות, ניסיתי שלל ממסעדות האיזור בכל הזדמנות שהייתה לי.
היה לי ברור שגם אלך לאואיס בסופו של דבר, כי כבר הרבה מן היא נמצאת ברשימה שלי, למרות שכבר הייתי בה בעבר מספר חודשים לאחר הפתיחה.
ההתרשמות בזמנו הייתה מעט "ככה-ככה", לצד רטבים מצויינים (מה שמבחינתי מעיד רבות על יכולות גבוהות של שף) וכמה מנות מצויינות (שנגחאי דאמפלינג ו-וייטנאם) היה שולחן לא נעים לישיבה מחוץ למסעדה, שירות מאכזב ומנות מאכזבות (פורצ'יני מזוייפות, אתונה ואפילו הלאטה-מאטה שהיה לו טעם סבוני בגלל קציפת יסמין דומיננטית מידיי).

בכל מקרה, הודעתי לחברי, רזי ברווזי, שאנחנו הולכים לאואזיס וקבענו מקום על הבר שנמצא מול המטבח ל9 וחצי ביום חמישי בערב.
תיאור קצרצר למי שלא היה באואזיס, מדובר על חלל קטן ביותר של כ-20 מקומות בערך, מטבח פתוח עם בר של שני מקומות בלבד שפונה אליו.

אז בקצרה (לפחות עבורי)
כשהגענו קיבלנו טעימה מהבלאדי מרי שהיה זכור לי ממש לטובה מהביקור הראשון, הזמנתי אותו מיד גם בגודלו הרגיל. הוא היה דיי טוב, אבל בפעם הקודמת הוא היה מעט יותר מתובל ובאופן שיותר אהבתי.

לראשונות הוזמנו:
סלט זוקיני נא "אלה רומא" (46 שקלים) - בפועל נראה שבמקום זוקיני היה שם קישוא חתוך לג'וליאנים, הסלט תובל בלימון ו מעט שמן כמהין (בדיוק במידה שהוא מורגש אך לא משתלט) והרבה גרידה של פיקורינו. זו הייתה מנה פשוטה וטעימה, אם כי הייתה קצת מלוחה בחלקים מסויימים.

"המנה האהובה על רימה - ברוסקטה של קונפי דג מוסר" (68 שקלים) - שתי ברוסקטות בינוניות בגודלן עם רומסקו "המיוחד של רימה", עם לימוני מאיירס אורגניים, כרישה ואיולי זייתי קלמטה מעל. המנה הייתה מאוד מאוזנת מבחינת הטעמים ושנינו אהבנו אותה מאוד. הייתה שם כמות דג סטנדרטית עבור מנה רשונה והאיולי זייתים שידרג את טעמי המנה והיה לו טעם מעניין שמעט הזכירה לי מוס טונה. הכל התחבר ל-4 ביסים לכל אחד שהשאירו טעם טוב בפה.

מנה של "סשימי שרימפס טרי!!!" (89 שקלים) שתוארה כך בתפריט: "וואוו... שורש ווסאבי טרי!!! שהבאתי מסן פרנסיסקו, קוויאר טוביקו וחסת ים טרייה". מדובר בשני שרימפס קריסטל נאים שהוגשו מקולפים -עם הראש והזנב עוד עליהם, אך בשלמותם (כך שלא ברור מה הכוונה בסאשימי). כמות הווסאבי הטרי שרימה כירדה למנה הייתה ממש מזערית, כך שבקושי הורגשה. בסך הכל, קל מאוד לקנות אותי עם מנה של שרימפס נא, אבל חבל שהווסאבי הטרי שסיקרן אותנו לא היה דומיננטי מספיק, חבל שהשרימפס לא נפרס כפי שציפינו, כי היינו יכולים למשוך את ההנאה ממנו ליותר "ביסים" וחבל גם שהמנה הזו עולה 89 שקלים.
שוב, אני סאקר של שרימפס נא, אבל המנה יכלה להיות הרבה יותר מוצלחת מכל הסיבות שצויינו.

ואז הגיע שלב העיקריות:
יש לציין שלקראת החלק הזה, מנהל המסעדה - סיני, ששירת אותנו, שמע מהשיחה שלנו שברווזי עובד כטבח במסעדה, שאל איזו, נענה שפופינה ומאז השירות היה הרבה יותר חם ואדיב, למרות שיש לציין שהשירות היה טוב מאוד גם קודם, אבל מאותו רגע הוא התחיל לדבר איתנו וגם רימה פתאום התחילה להביע התעניינות וניגשה להגיד שלום. בכלל, היה לי קצת מוזר שעד לאותו רגע היא לא התייחסה אלינו בשל המיקום שנמצא מאוד קרוב אליה והעובדה שהיא הלכה לדבר עם שולחנות אחרים (לא שנעלבתי חלילה.. :) סתם מעלה כמחשבה שעברה לי בראש)


"KIX TO SFO" י (125 שקלים) ושוב אכתוב את התיאור: "אתמול חזרתי מארצות הברית והבאתי איתי: נודלס תה ירוק יפניים מיוחדים, פריחת דובדבנים ושזיף אומה מיובשים "YUKARI". טאטאקי פלמידה אדומה ורטוב סאקה.
גם זו מנה שעניינה אותנו בגלל חומרי הגלם, אבל הפעם ההצלחה הייתה הרבה יותר גבוהה ומשכנעת מאשר זו של השרימפס. הרבה טעמים חדשים שלא נתקלים בהם. אטריות הסובה, על שני הסוגים שלהם, היו עדינות בטעמיהן המיוחדים, אבל עדיין בצורה שהורגשה. השזיף המיובש נתן גם הוא טעם מעניין, משהו שבין מתוק למר. רוטב הסאקה היה שם בעיקר כרמז בשל הכמות הקטנה שלו (הייתי שמח ממנו לקצת יותר). הפלמידה האדומה הייתה משגעת, טטאקי שנעשה טוב מאפשר להנות מדג בצורה רב גונית, כשחלקו מבושל וחלקו נא ולהרוויח משני העולמות, כך היה במקרה הזה. ביס מכל המרכיבים ביחד יצר סינרגיה נהדרת של טעמים.

בשלב הזה רצינו להזמין שתי כוסות יין, טעמנו שני יינות אדומים. לצערי אני לא זוכר איזה יין בדיוק שתינו בסופו של דבר (הראשון היה של סוסון ים - שאף פעם לא התחברתי אליהם, הגראנש סירה שלהם). בהמשך לפינוקים שדיברתי עליהם, אחרי שסיימנו את הכוסות נמזגה לכל אחד כוס נוספת ולא חוייבנו על היין.

פריז (128 שקלים) - "חזה ברווז טרי על הגריל עם פרנץ' טוסטו פלפל שחור, פסיפלורה טרייה וריבת סיגליות שהבאנו מפון-דה-לופ, צרפת!". נשמע מעניין לא? אולי אפילו קצת ירתיע אנשים אחרים. אנחנו היינו חייבים לנסות ושמחנו על כך. מנה כל-כך לא שגרתית שגרמה לנו לחייך מרוב שהייתה מוצלחת. ריבת הסיגליות נזמגה באופן מדוד על פרוסות הברווז והחמיאו לו מאוד, המתיקות מן הסתם התחברה גם עם הפרנץ' טוסט האוורירי למדיי. אפונת שלג השלימה את הפריחות והפסיפלורה (שמנהל המסעדה מגדל) גם הצליחה להפתיע במידת ההתאמה שלה למנה (אני לא חובב גדול של פסיפלורה באוכל בכלל ובמנות שאינן קינוחים בפרט, אך במקרה הזה היא באמת הטעימה).

בשלב זה עדיין לא הרגשתי מלא, ברווזי עוד היה אפילו רעב. האוכל באואזיס לא כבד, שזה טוב, אבל הוא גם לא גדול מספיק וזו בעיה שאנשים לא שבעים אחרי שחלקו 3 מנות ראשונות ו-2 מנות עיקריות, במסעדה שלא מוגדרת כמסעדה של מנות חלוקה. בכל מקרה, הזמנו מנה עיקרית נוספת

טוקיו (98 שקלים) - "מנת חורף יפנית מיוחדת!!! צוואר חזיר מהגריל, נייר אורז משובץ באצות מגולגל ביד. אפונה סינית ואצות וואקאמה בנוזל דאשי יוזו ושיסו פוריקקה תוצרת בית".
חילקו לנו מראש את המנה לשניים, כך שקיבלנו שתי קערות מלאות בציר עז טעם (אם כי לטעמי היה לא מאוזן מספיק, קצת מתוק מידיי). הבחירה לשים שם צוואר חזיר הייתה מוצלחת כי הוא היה על מרקם טוב וטעם דומיננטי ומצד שני לא היה מלא שומן כמו שאולי היה קורה עם בטן חזיר. בפועל, זו המנה שהכי פחות שכנעה אותי. אגב, בביקור הראשון שלי, הייתה מנה אחרת שנקראה טוקיו והייתה לדעתי יותר מוצלחת, גם מבחינת הציר וגם כי היא הכילה נודלס שיותר התאימו מאשר דפי האורז. במנה ההיא גם היה נתח קצבים, אבל כמו שאמרתי, גם הצוואר חזיר היה מצויין מבחינתי.

בשלב זה כמובן עברנו לקינוחים. בתחילה התלבטנו בין לחם פודינג לבין סנדוויץ' גלידה, כשהזכרונות שלי מהסדנבוויץ' גלידה בביקור הקודם הייתה שמדובר על קינוח קצת בנאלי. מפה לשם בסוף החלטנו לקחת דווקא
"קרפצ'יו תות טרי" מקורמל עם פלפל סצ'ואן וגלידת יסמין תוצרת בית (46 שקלים).
אבל עוד לפני שהוא הגיע, כל אחד קיבל כוסית של הלאטה-מאטה, שהיה מוצלח משמעותית מהפעם הקודמת שטעמתי אותו. גם כי המאטה היה במרקם יותר נעים וגם כי הקציפת יסמין הייתה הרבה פחות דומיננטית (עדיין אני חושב שיש לזה טעם סבוני).

בחזרה למנת הקפרצ'יו - היו שם משהו כמו 5-6 תותים פרוסים שקירמלו אותם עם סוכר מעליהם. תותים מסוכרים, מה יכול להיות רע? טעים בסך הכל, אבל הפלפל סצ'ואן חסר לנו מאוד בטעם, אם הוא היה מורגש (אפילו רק מעט מעקצץ)  זה היה משדרג את המנה והופך אותה להרבה יותר שמחה. גלידת היסמין שמכינים במקום בפאקו ג'ט, הייתה דווקא מאוד מוצלחת והדגימה שלא כל דבר מיסמין חייב להיות סבוני. אגב, המחיר לדעתי מאוד מוגזם במקרה של הקינוח הזה. בלפחות 20%

קיבלנו עוד פינוק בסמות הגלידה ממנת ה"סנדוויץ' גלידה", כל אחד קיבל דוגמית של גליטת הקרמל והמלח ים, שהייתה לדעתי שינוי לטובה מגלידת הנענע שזכורה לי מהגרסא שאני הכרתי של הקינוח הזה. היה ביסים עם חתיכות גדולות ודומיננטיות מידיי של מלח ים, אבל הפוטנציאל הורגש.

שמחים וטובי לב, אספנו עצמו בשעה 00:30 בערך, שילמנו את החשבון (ללא חיובי על היין ועל הקינוח) שעמד על 545 שקלים למיטב זכרוני (אז אפשר לגזור מזה את המחיר של הבלאדי מרי).

שורה תחתונה - היה כייף ומעניין בפה. אווירה זה לא הצד החזק באואזיס, זאת בהתאם להשקפת עולמה המוצהרת של רימה, שצריך להתמקד באוכל ולתת לו את כל הבמה. אבל היה נעים לשבת שם.
המחיר קצת יקר מידיי, בחלק מהמקרים יותר מ"קצת". אבל אולי אפשר לטעון שזה מוצדק באופן חלקי, או אפילו יותר מזה אם לוקחים בחשבון את עניין תחזוקת המסעדה וכמות הסועדים המצומצמת שבה, אבל זה לא בהכרח צריך לעניין את הלקוח. יוצאים מהארוחה שם בהרגשה לא כבדה בבטן, אבל דיי כבדה בכיס.

תמונות - היום בערב