פורום ביקורת מסעדות
נושא: רוקח ים אחרי הפוגה ממושכת...  לצפיה בהודעה המקורית
תאריך: 17/02/2014 | 20:12
3
456
מתוך: זעתרן - הבלוג

עוד תקופה של הדממה נגמרה לה, במבול של ארוחות מוצלחות, יותר או פחות. אני אנסה להעביר את רוב החוויות האחרונות לכתב, בתקווה שאעמוד באתגר. אחת מהארוחות האחרונות היתה ברוקח-ים ביפו, עם קופון של באליגם. התפריט שהוצע במסגרת הקופון היה מן הסתם מוגבל יותר ממה שאפשר לקבל באופן שוטף, אבל באמת שאי אפשר לבוא בתלונות.

לצערי אני כותב במבט  אחורה, אז הכל פחות טרי בראש, אבל אנסה לשחזר את אותה התלהבות שהיתה כשטעמתי הכל לראשונה. אז קודם כל, הרעיון של הבר בתוך ה"שוק" היה אקסטרא-חביב, במיוחד הגבולות המטושטשים בין בר אחד לאחר. לא ברור מי שייך לאן ואם היו קצת יותר אנשים במתחם, היה אפשר לקבל ממש חווית-חו"ל כאן ליד הבית.

התחלנו בביסק הסרטנים, שמתברר שהוא באנקר מוחלט ברוקח למיניהן. המרק הוגש בכוס אספרסו והיה הראשון מסוגו שניסיתי בחיים. אז נכון, אין לי הרבה רפרנסים להשוואה [או יותר נכון, אין לי בכלל] אבל התענוג היה פשוט מטורף. המרקם הסמיך, הטעמים החזקים והחדשים והכמות הקטנה שבאופן מפליא היתה בדיוק מה שצריך. ההרגשה האישית שלי היתה שקערת מרק שלמה כזו היתה מרגישה כיציקת בטון בבטן ואילו כאן הכמות היתה מספיקה לטעימה וקצת מעבר לכך, והשאירה המון טעם של עוד.

הלאה הלאה. שתי ראשונות הגיעו לאחר מכן - אחת טובה יותר מהשניה. הסביצ'ה [מוסר ים] הוגש ליד לאבנה, עם עגבניות צלויות וטפנד זיתים והיה עדין ממש והרגיש טרי מאוד. סביצ'ים [כן?] כבר טעמתי בעבר בחופים לבנים בפנמה, אבל תמיד איכשהו הצטרפו לעניין גם גרגירי חול סוררים. גרסיאס א-דיוס, כאן לא היו כאלה והמנה נעלמה תוך שניות בהתענגות הדדית.

חוץ מהסביצ'ה, קיבלנו גם מנה תמנונית. אני מודה ומתוודה שלא חשבתי שלעולם אכניס לפה חתיכות של חיה שפעם היו לה שמונה גפיים [בהנחה שגם ביצורים ימיים זה נקרא גפיים, כמובן] אבל הפלא ופלא, הפתעות לא מפסיקות להגיע. אז טעמתי ונדהמתי. אלה היו פרוסות תמנון צרובות על הפלאנצ'ה, יחד עם תפוחי אדמה, וזה היה פשוט מעולה. המרקם נהדר ושונה מכל מה שחשבתי שיהיה, משהו על הסקאלה שבין פרגית לשרימפס; כל המנה בכלל, עם תפוחי האדמה והתיבול החרפרף-מינוס היתה עוד סיפור הצלחה, מה שמביא אותנו ל-3 מ-3 בינתיים.

ומשם לעיקריות. מנה בשם 'מוסר שודד הים' סיקרנה אותנו וממנה התחלתי. בגדול, זה היה מוסר ים ברוטב אדום [א-לה-מרוקו], רק שבפועל זה לא ממש עבד. המנה לא היתה רעה, אבל פשוט לא היתה טובה - חריף היה בגדר נעלם יחד עם חברו הותיק - מלח. למרות הצבעים העזים המנה היתה אנמית בטעמה וסימנה את הנפילה הראשונה בסעודה.

המנה הנוספת החזירה את הרף מעט למעלה, אם כי לא עמדה בציפיות שהציבו המנות הראשונות. פאייה פירות ים, פשוטה וטובה - אורז מתובל [בזעפרן! לראשונה בזעתרן!] עם מדגם פירות ים שונים: קלמרי גומי-י שאני לא מחבב, שרימפס קלאסי ושני מולים עם נוכחות. חוץ מזה היו שם גם לא קצת פלפלים צבעוניים שהיו תוספת חביבה, והמנה כולה היתה סבבה-פלוס. לא מעבר לכך וכאמור, בטח שלא ברמת הראשונות.

את המשתה סיימנו בשני קינוחונים. אחד היה פאדג' שוקולד עם קצפת ורוטב פירות יער - שוקולדי מאוד וחביב, שעמד בצל הקינוח המפתיע יותר - גלידת יוגורט עם חלבה וטחינה, לצד פלחי אשכולית אדומה. תשמעו, זה היה שילוב מנצח. היינו מפוצצים באמת מכל יצורי הים שנחו בגופנו, ועדיין מצאנו יכולת לסיים את הקינוח הזה. היה שם חמוץ, מלוח ומתוק, שפשוט התאימו כמו נעל על גרב על רגל.

נסכמה בקצרה. הארוחה היתה מדהימה. המנות הראשונות לגמרי הקרינו על כל השאר ונתנו את ההרגשה הכללית הנהדרת. ככל הנראה שאחזור לשם גם במחיר מלא, רק שאתמקד בלכלות את תיאבוני במנות הראשונות למיניהן ואנסה כמה שיותר בכמה שפחות. ממליץ בלהט.