שלום לכולם,
אני חדשה פה בפורום ועוקבת אחריו מזה זמן מה :)

אתמול נסעתי עם בעלי וחברים לכפר ראמה שבגליל לרגל יום הולדת. אכלנו במסעדת עזבה והיתה חוויה מוצלחת מאוד.

הזמנו ארבעה סלטי פתיחה: חומוס (20 שקלים), מג'דרה מיוחדת עם שומר בר (20 שקלים), חוביזה (30 שקלים) וחציל אפוי בתנור עם טחינה גולמית (20 שקלים).

החומוס הוגש חם, טרי, עם פטרוזיליה קצוצה וגרגרים רכים ונימוחים בפה. בניגוד למסורת הגלילית שדוגלת בחומוס לימוני (אני אוהבת), לא הורגש טעם לימוני מודגש, מה שלא מנע מהמנה להיות נהדרת וערבה לחיך.
המג'דרה עם שומר הבר היתה טובה מאוד עם טעם של אניס מהשומר וגם רמזים של הל, כמון ואולי גם קינמון. היא היתה במרקם הנכון בין מוצקות לנוזליות.
החוביזה היתה מצוינת. טריה ולימונית במידה.
מנת החציל בטחינה הגיעה חמה היישר מהתנור בכלי האפייה שלה. מידת האפייה היתה טובה מאוד והטיפול בחציל כמעט מושלם. אבל הפריע לי קצת במנה התיבול הביישני מעט. הייתי מוסיפה עוד קצת תיבול. הטעם עלול לשעמם אחרי כמה ביסים.

לעיקריות הזמנו קובה סיניה צמחונית (65 שקלים), שישברק - כיסונים ממולאים בבשר המוגשים ברוטב לבן עזים (75 שקלים) ומנה מעורבת של בשר בלבן אימו וקישואים ממולאים בבשר, שניהם טובלים ברוטב לבן העיזים (75 שקלים). המנה האחרונה נתפרה במיוחד עבורנו. בדרך כלל המנה של בשר בלבן אימו נמצאת קבוע בתפריט.

הקובה סיניה הצמחונית הוגשה יחד עם סלט ירקות שהיה בסיסי אבל טרי ורענן מאוד. התיבול היה עדין שנטה לכיוון הלימוני. אני לא נמנית על חובבי הקובה המטוגנת ולמרות זאת מאוד נהניתי מהמנה. היא היתה עשויה באופן מאוד נעים לחיך ונימוחה בפה. היא לא היתה שומנית מידי אך בהחלט לא יבשה. כנראה המנה הטובה ביותר מהמנות העיקריות שלקחנו.
הרשמים שלי מהמנה המשולבת מעורבים. החלק של הבקר בלבן אימו היה מצוין. הרוטב היה טוב מאוד ובעל טעם דומיננטי. הוא השתלב מצוין עם נתחי הבקר הרכים שטעמם היה מעודן והתמוססו בפה. הקישואים לעומת זאת טבעו ברוטב ולא הרגשתי אותם ואת הבשר שמילא אותם.
אותה בעיה היתה בדיוק בשישברק שהזמנו שמבחינתי היא המנה הכי פחות מוצלחת בארוחה. לא הרגשתי כמעט את הכיסונים ואת הבשר (פחות מידי בשר) בגלל שהם הוצפו יתר על המידה בלבן העיזים.

את הארוחה ליווה קנקן מיץ שקדים (25 שקלים) שהיה טוב ומרווה. הוא לא היה מתוק מידי. זה דבר שזוכה אצלי תמיד להערכה על רקע המקומות הרבים שנוטים להמתיק את המשקאות שלהם מעבר לכל פרופורציה.

קינחנו בתאנים מיובשות (20 שקלים) ובעוגת סולת חמה (30 שקלים).

התאנים היו נחמדות אבל לא משהו לכתוב עליו הביתה. העוגת סולת לעומת זאת, זו עוגה שרק בשבילה הייתי נוסעת היום לכפר ראמה. מבחינתי זו היתה הפתעת הארוחה. היא הוגשה בתבנית ישר מהתנור, חמה על גבול הבעבוע. הציפוי היה קרמלי ופריך ועליו היו פתיתי קוקוס מיובשים. לטעמי הפתיתים הוסיפו אבל לטעמם של שאר הנוכחים היו מיותרים. אם כי הם לא גרעו מהמנה. המילוי כלל סולת שהיתה במרקם שאותו צריך ללמד בבתי ספר לבישול, פירות יבשים ובוטנים שלמים. היה רמז קליל ללימון וחלב קוקוס וייתכן שגם חמאת בוטנים בקצוות אבל ביתית.

קפה שחור ותה צמחים (שניהם 5 שקלים) היו נחמדים.

ההתרשמות הכללית שלי היא ששווה מאוד להגיע לאזור בשביל המסעדה וגם המחירים הלא נמוכים משתלמים בהחלט.