זה מספר חודשים שלא יצא לי להיפגש עם החבר הטוב ביותר שלי בשנים האחרונות,
תלאות החיים טפחו על שנינו בפנינו ועד כמה שניסינו בכל מאודנו לשמור על דפוס התראות קבוע,
לא עלה בידנו לקיים את הרצון הזה. עד שביום בהיר באמצע פברואר, אני שולח לו מסר – מחר, צהריים, אתה ואני ואם זה לא קורה דמך בראשך!!!... החבר גר עם משפחתו באחד המצפים בגליל וידעתי שאחת מאבני הפינה הקריטיות שהייתי יכול לשים עבור המפגש הזה הוא הקרבה היחסית למיקומו – כך עלעלתי קצת ברשימות ה TO DO או יותר נכון TO EAT שלי.. והשם שראביכ עלתה. בעוד קיבלתי חיזוק רציני מאד מחבר יקר שהיה לא מזמן עם חברים ופשוט שלח אותי לשם בהול.
על יעקוב ח'יאט שמעתי כבר בעבר וגם על מסעדתו הקטנה והצנועה המגישה לסועדים אוכל ערבי אותנטי אך מיוחד שיעקוב הגה והניף מעל המסורת עתירת השנים של המטבח הגלילי.

יעקוב פרש לטובת המטבח והמסעדה שלו, שפועלת בכל ימות השבוע פרט לימי שני, מהבוקר ועד שעות אחה"צ (16:00~) אחר "ששירת" בנאמנות אין קץ בתור עובד סוציאלי בבית החולים בצפת הקרובה. כיום, הוא עסוק בליקוט עשבי בר, פטריות, בישול ואירוח מלב אל לב במסעדתו שבפאתי כפר ראמה.

כך הגענו לקראת השעה אחת וחצי בצהריים,

{לא אחרי שאני כבר אחרי עצירה בכפר יאסיף לצלחת חומוס אצל אבו אדהם המפורסם ששמו נישא למרחקים ובתל אביב מתנוססים חומוסיות המתהדרות בשמו! שמעו לי, זה אפילו לא קרוב. החומוס אצל אבו אדהם המקורי בכפר יאסיף הוא משחה משובחת, עתירה בטעמים מתוקים של גרגירי חומוס ענקיים נימוחים ושמן זית משובח. צלחת חמוצים, עגבנייה ובצל, קנקן ענק של מים קרים וצלחת עמוסה יציקת חומוס חמים וטרי מהרגע, עם ערמה של גרגירים מתוקים ומהבילים. למרות שאני חצי שעה לפני ארוחת צהריים, שאבתי את הצלחת כמעט מבלי לעצור לנשום. אחד מצלחות החומוס הטובות שאכלתי בעת האחרונה.}

חיבוקים נשיקות ויאללה לאכול.
המסעדה נמצאת ממש כמה עשרות מטרים מהכניסה המזרחית של כפר ראמה (הצמת המרומזרת), נחבאת בתחתית בניין מהצד הפנימי והתחתון שלו בקומת העמודים. שם גם מחנים כולם את הרכבים, חוסמים אחד את השני בזמני הדוחק במסעדה (זה מוביל שלפחות פעם אחת כנראה תצאו להזיז את הרכב, כי מישהו רוצה לצאת..., לא הכי נוח, אבל לא נורא בהתחשב במצב רוח שתקבלו מהאוכל).
בכניסה, מראה המסעדה מוכר. "מסעדת פועלים" היינו יכולים להגדיר אותה בפשטותה, אך הניקיון והסדר מסגירים שהיא לא בדיוק ה"מזרחית" על הדרך שכולנו מכירים. כמה תמונות על הקיר, מטבח חצי פתוח ועזרה של 2 ידיים בדמות אישה חיננית, שעוברת בין השולחנות, לוקחת הזמנות, מגישה ומנקה.
התפריט בשראביכ נמצא על לוח לבן על קיר המטבח ואפשר לעבור עליו בחצי דקה לפני שמתיישבים. אם אתם רוצים עצה, כיוון או עזרה, אין בעיה, יעזרו לכם, אבל שמעו לי... כל מה שמציעים לכם, תגידו פשוט כן! המחירים די מצחיקים בסופו של דבר וזה לא יכאב לכם גם אם כל התפריט יגיע "במקרה" לשולחנכם.

היינו מוכנים להזמין ואחרי שהגברת הציעה לנו לקחת את הטעימות המיוחדות של יעקוב לפני הכול, אמרנו יאללה.
תביאי הכול. החבר רצה חומוס, אמרתי בסדר, יהיה גם חומוס (למרות שאני אחרי מנה כאמור).
המיוחדים של יעקוב מתרכזים בעשבי בר ובידיים הבטוחות שלו בהתקנתם.

הגיעו לשולחן חיש קל, צלחת חומוס מצוין, זיתים סורים מרים ביתיים ומדהימים!, חמוצים בכורכום, צלחת חריף, כרובית מטוגנת בטחינה ופיתות. עד כאן, די מוכר ובנאלי, רק שהכול היה ממש טעים!יש אמנם מסעדות רבות בארץ שמגישות את אלו בדיוק, אבל ניכר שהכול כאן נעשה במקום ושום דבר לא ממש "נקנה" מבחוץ. אז הגיעו הדברים שעבורם הגענו עד הלום – זוג תבשילים וסלט מדהים הוסיפו צבע בעיקר ירוק לשולחן ההולך ומתמלא שלנו;
- תרד עם לימון ושום, תבשיל מקסים של עלי תרד טריים שנחלטו בדיוק ותובלו במיץ לימון ושום טרי. החך המערבי שלנו מכיר תרד והתבשיל היה עדין וטעים לאללה.
תבשיל נוסף של עלים שאני אישית לא אכלתי יותר מפעמיים שלוש בחיי -
- חובזה עם לימון, עוד ווריאציה דומה לתבשיל התרד, אך כאן הטעמים חזקים הרבה יותר. גם של הירק עצמו וגם של התיבול הלימוני! הטעם הזכיר לי מאד תבשיל שסבתי הייתה מכינה לנו מעלי מנגולד לפני שנים. היינו מניחים על התבשיל הזה ביצת עיין שהחלמון היה פשוט נוזל על התערובת הירוקה החמוצה הזו ומעדן אותה.
פה אצל יעקוב, הוא היה עוקצני וחזק. בדיוק כפי שהוא אמור להיות. מעולה.
- סלט של עלים ירוקים הגיע גם כן, מן סלט שבשנים האחרונות אנו רואים די הרבה במסעדות ערביות שונות ברחבי הארץ, אך כאן הוא משתנה לפי מה שיעקוב מוצא או בעונה. גרגר נחלים, המון נענע, אורוגולה, תרד, פחפחינה, בצל סגול ועוד. מרענן ופריך מטריות!

עוד הגיעו לשולחננו, (טוב אמרנו לה להביא הכל לא?)
- זוג סוגי חציל – על החצילים של יעקוב דובר רבות בכתבות בעבר,
הראשון –חציל שלם שנקלה בתנור עם טחינה ביתית סמיכה ופטל! שילוב שאם לא הייתי טועם, הייתי בטוח שהוא פשוט הזוי לגמרי. אבל זה היה טעים שאין דברים כאלו.

-חציל נוסף הגיע, בדמות פרוסות עבות שטוגנו, עם טחינה גולמית ורכז רימונים – אולי אחד הדברים הטעימים שאכלתי בעת האחרונה. שילוב מקסים שאני אישית מאד אוהב, חציל מטוגן עם טחינה גולמית משובחת, רק שרכז הרימונים העיף את זה לספרה אחרת ומדהימה.

-שתי קובות מטוגנות במילוי בשר טלה הונחו גם כן על שולחננו ונאספו חיש קל לקרבנו. שוב, מנה שלכאורה יש "בכל מקום" רק שפה היא טובה, טובה מאד! המילוי היה עדין מאין כמותו עם מעטפת בורגול פריכה וחמימה מטיגון "על המקום".



- למנה עיקרית, למי שיש עוד כוחות וקיבולת, ניתן להזמין מתפריט די מצומצם: קבב, פרגית, נקניקיות (שממה שהבנתי הן ביתיות מעגל), כבד עוף ברכז רימונים, או משהו שנקרא "מסככן" – שזה בעצם מן לאפה עבה שעליה בשר עוף שנצלה בתנור עם בצל וסומק.
כל המנות העיקריות עולות 50 שקלים בלבד הכוללת תוספת אחת משלל הטעימות, או צ'יפס וכאלה.

מנת ה"מסככן", היא המנה היקרה ביותר בתפריט והיא עולה סה"כ 60, ומיועדת לשני אנשים בשל גודלה...
החלטנו ללכת עם הזרם ולהזמין את המנה הזו והצליח לנו!
מגיעה צלחת ענקית שעליה מונח מן מאפה בדמות לאפה (החבר אמר "פיצה") עבה עם תועפות של פיסות עוף עסיסיות בטירוף! בצל מטוגן וסומק לתיבול. העוף היה חרוך בקצוות מהתנור והלאפה הייתה רכה לכל עומקה עם קריספיות משכרת בשוליה (כמו פיצה טובה!). המנה חולקה לארבעה רבעים שיהיה ניתן לחלוק ביתר קלות והיא חוסלה עד תום! היינו על סף הלם, כמה טעים זה היה ובייחוד כמה עסיסי עוף יכול לצאת ועוד אחרי אפייה נוספת עבור המנה אחרי בישולו.

המנה הזו וכל פיסת אוכל שיצאה לשולחננו וזכינו לטעום באותו הצהריים, היו מצוינות, טריות, משובחות ופשוט מקסימות בטירוף! זו פנינה שאני כל כך שמח שהכרתי וחבל לי רק שהיא כמעט שעה נסיעה מחיפה לכיוון צפון מזרח. אחרת, יעקוב היה צריך להדביק שלט עם שמי לאחד הכיסאות שלו במסעדה.
חתמנו את הארוחה שהסתכמה ב 160 שקלים (כולל פעמיים שתייה) בשתי כוסות קפה שחור אסלי, סיגריה בחניון שממול והיידה הביתה.
עד הפעם הבאה כמובן שנחליט להיפגש שוב.