בכתית סעדתי מספר פעמים בעבר, כולן במשכנה הקודם ברחוב היכל התלמוד, פעמיים בארוחה עיסקית ופעם אחת בארוחת ערב טעימות שהמסעדה בזמנו עשתה במחיר שווה לכל נפש. בכל הפעמים נהניתי מאוד, כך שלא ממש הופתעתי מהארוחה שאכלנו שם השבוע.
צירוף נסיבות של איחוד משפחות מחו"ל וסכום כסף מסויים שהוקדש לטובת העניין (סיפור ארוך) הוביל אותנו אל המסעדה באחד מערבי השבוע. המעבר של המסעדה למיקום החדש כחדר אינטימי בתוך ה"מזללה" נעשה ככל הנראה גם מרצון כלשהו לחסוך בעלויות ולנצל את התשתית הקיימת במסעדה האחות שמסעידה הרבה יותר סועדים בכל ערב.
בכתית עצמה יש בסה"כ שבעה או שמונה שולחנות, כאשר בערב בו היינו המסעדה הייתה בערך חצי מלאה. הושבנו למקום ע"י מלצרית שהייתה סופר-מקצועית לכל אורך הערב, ולמעט היסוס קל בנוגע למרכיבי חלק מהמנות ששאלנו עליהן (האמת שעם מורכבות המנות במסעדה קשה מאוד לשלוט בכל הרכיבים, למרות התפריט המצומצם) נתנה שירות מעולה. אחרי עיון קצר בתפריטי המשקאות החלטנו להזמין קוקטיילים, נדגמו שלושה קוקטיילים מהבר של המזללה, כאשר המוצלח ביותר בהם היה דווקא הזול ביותר – ערק, רימונים, נענע, שהיה בול פגיעה (36 ₪ אם אני לא טועה).
התפריט של המסעדה אינו גדול, ומציע שלושה מסלולים לארוחת ערב, בהתאם למידת הרעב - שלוש, ארבע או חמש מנות. המנות בכתית הן לא מנות חלוקה קלאסיות, אבל בגלל שאנחנו משפחה הלכנו בקלות על ארוחה משותפת. יש לציין שהמלצרית פרגנה לגמרי וזרמה איתנו בדיוק בקצב שרצינו (בסופו של דבר ישבנו קצת יותר משלוש שעות). הלכנו על שלושה תפריטים של שלוש מנות ואחד נוסף של חמש, כך יצא שטעמנו את כל המנות בתפריט הערב (כולל כפילות של ראשונה אחת ועיקרית אחת).
אם לחלק את ניתוח המנות לשלושה פרמטרים עיקריים:
פרזנטציה – אצל אדוני כמו אדוני, רוב המנות נראו כמו יצירת אומנות, אין לך שום יכולת להבין מהתיאור בתפריט מה אתה עומד לקבל, וזה תמיד נראה כמו משהו שחבל להרוס עם מזלג.
מורכבות – כנ"ל, הרוב הגדול של המנות בכתית מורכב מהמון רכיבים שונים, טקסטורות שונות, מרקמים וטעמים, למי שאוהב אוכל מורכב ומעניין קשה ליפול בהיבט הזה.
טעם – למעט שתי מנות בשריות שמבחינתי היו פחות טובות (יכול להיות שזה קשור לעובדה שבתקופה האחרונה צמצמתי מאוד את צריכת הבשר שלי), הרוב המוחלט של המנות היו פשוט אדירות. אני חושב שהעובדה שחלקנו כולנו את כל המנות תרמה מאוד למיצוי המקסימלי של כל מנה.
*המנות בכתית הן באמת מורכבות וקשות מאוד לתיאור, תיאור המנות מופיע ב
תפריט ברשת, וסביר להניח שהזיכרון שלי לא יכול לפרט הרבה מעבר לזה, אנסה לסקור את הארוחה בקצרה:
מתאבן – אחרי שהגיעו הקוקטיילים ואחרי שסיימנו את ההזמנה, הגיעו לשולחן ארבע צלחות של "פלאן שום" ירוק עם קרוטונים ומעליו קציפת פרמג'ן. לצלוחית הזו נלווה טוויל עם קרם טרגון ירוק. פתיח טעים מאוד ומעניין.
לחם – לשולחן הוגשה סלסילה מכובדת עם שלושה סוגי לחמים – לחם כפרי עם זרעי כוסברה, לחם שיפון עם צימוקים, ולחמניות עם זרעי כמון (אם אינני טועה). הלחמים היו טריים מאוד וטעימים, והוגשו עם חמאה מוקצפת ואיולי אדמדם שהיו מצויינים.
ראשונות
סלט ביצים על פי כתית – אוקיי, סלט ביצים זה לא, אבל כל השאר זה בהחלט כן, מנה טעימה וגאונית (כולל הפופקורן קינואה).
עגבניות – מנה טובה, לטעמי מעט פחות בולטת מהראשונות האחרות, ציפיתי להרגיש יותר את השרימפס.
אסיה – אני מאוד אהבתי, לשולחן מוגשת קערה עם רכיבים, ולאחר מכן המלצרית מזגה מעל את הציר עצמו. הציר היה בעל טעם מדהים ועמוק, והמנה התחברה יפה מאוד.
חלקי פנים על פי סבתא מסעודה – טוב, את זה שמאיר אהב מאוד את סבתא כבר הבנו, אבל אחרי המנה הזאת כנראה שגם היא הייתה אוהבת אותו. לחובבי הז'אנר אסור להחמיץ. זוגתי שקצת פחות אוהבת חלקי פנים פחות אהבה.
יחד עם הראשונות הוגשה לשולחן
פוקצ'ה "מפוחמת" עם מוצרלה – סוג של צ'ופר שהיה מאוד מאוד טעים.
עיקריות
וישיסואז ים – אז היה גם לובסטר בארוחה.. מנה מעולה, טעמים מתחברים והרבה טעם של ים מכל המרכיבים.
לוקוס בלאדי בירוק – באותו ערב לא היה לוקוס, קיבלנו במקום "בר-ים" (היו יכולים לומר "לברק"..). הדג היה עסיסי ועשוי בשלמות וגם שאר הצלחת הירוקה סיפקה את הציפיות.
לפני המנות הבשריות קיבלנו מרענן חיך, אני לא ממש מה היה בו אבל הוא היה מדוייק, קריר, ובמקום.
"סופריטו" טלה חלב – במנות הבשריות היה ברור שהמורכבות תהיה פחות גדולה והשחקן העיקרי הוא הנתח עצמו. מנה טובה, אבל לא מדהימה. קנלוני חלקי פנים בצד היה מעולה.
יצרים – מנת הפילה. בדומה למנה הקודמת גם כאן השחקן המרכזי הוא חומר הגלם, הנתח היה עשוי בשלמות וורדרד בצורה מרשימה, סה"כ טעים מאוד.
קינוחים
מבין ארבעת הקינוחים שקיבלנו שניים בלטו מאוד,
"טארט קמפארי אשכוליות" – מנה גאונית, קינוח מרענן, לא מתוק מדי ומר במידה הנכונה.
"מחווה למשחקי ילדות" – מנה מעניינת, טעימה ויצירתית, עוד אחת מהמנות שכואב להתחיל לאכול מרוב שהיא יפה, אבל הכאב עובר אחרי הכפית הראשונה.
שתי האחרונות האחרות היו טעימות, אבל פחות אהבתי. בסה"כ אני לא ממש איש של מתוקים.
במהלך הארוחה הזמנו גם בקבוק של "איצטרובל" יין הבית של כתית והמזללה, שהיה טעים והתאים לנו לגמרי.
שני דברים בשורה התחתונה:
אחד הסועדים בשולחן אכל ארוחת ערב ב"לה ברנרדן" בשבוע שעבר, לפי הסיכום שלו – בניו יורקית חומרי גלם מדהימים נותנים את הטון, ובנחלת בנימין הדגש הוא יותר על מורכבות המנות וחיבור גאוני בין טעמים ומרכיבים.
VFM – אני משער שיש רבים שיישמע להם מגוחך לדבר על כתית במונחי של VFM. בשורה התחתונה – יצאנו משם, אחרי ארוחה מלאה ביותר שכללה גם יין, קוקטיילים וטיפ מכובד למלצרית – בקצת יותר מ – 500 ₪ לאדם. מצד אחד, זול זה בטוח לא, מצד שני, אני חושב שבכל מסעדה ממוצעת+ היום בתל ארוחת ערב כזאת של קוקטייל (45), ראשונה (50), עיקרית (לפחות 100), אחרונה (45), רבע בקבוק יין (35), עוד שתי מנות לחלוקה (30) וטיפ (40) – הגענו לכמעט 350 ₪.
אז נכון שהמנות לא גדולות (למרות שיצאנו שבעים מאוד), והמחיר נראה מרתיע, אבל מבחינתי, אם השאלה היא לוותר על שתי יציאות למסעדות ממוצעות פלוס בשביל ללכת פעם אחת לארוחת ערב בכתית – אין בכלל שאלה.