הדיווח השלם ותמונות של כל המנות באתר (שימו לב שיש דיווח על הביקור הראשון קודם ואז הביקור השני): http://www.eatingcookingfooding.com/2013/12/popina...

הטוב:
הביקור השני בפופינה היתה חוויה נעימה ומהנה. שמחנו לראות שרוב המנות שחשבנו שלא כל כך מוצלחות מהביקור הקודם, לא נמצאו יותר בתפריט, והמקום יצא בתפריט ספיישלים עם כמה מנות מיוחדות ומעניינות. בחרנו בקבוק יין אמפורה Rhyton 2010, מעולה שהתאים לאירוע בצורה מוצלחת, לא פעם ראשונה שאנחנו בוחרים את היין הזה.
מבחינת האוכל, הפעם טעמנו טרטר בקר ואבטיח כבוש, איולי חזרת, פטריות מוחמצות ופרמז'ן (64 ש"ח). האבטיח במנה היה אלמנט מסקרן כי זה ממש לא העונה, אבל בסוף במנה עצמה לא הרגשנו אבטיח בכלל. בלי קשר לאבטיח, היה טעים ביותר ומתובל כראוי. טעם חרדלי מובהק.
המשכנו במרק כרישה קר (שהגיע חם כי היה ערב גשום וקר), שרימפס שלוק בחמאה וקרם פרש-יוזו (44 ש"ח). המרק היה טעים, קרמי ובדיוק במקום, עם הפתעות בצורת שרימפס קטנים ולא מבושלים מדי בתוכו. הארומה היתה נפלאה ונהננו ביום סגרירי זה.
מנה ממש מעולה של מוסר ים על "ריזוטו" אורז אסור, כרישה ופטריית מלך היער, קרם פרש סלק ופטרוזיליה (128 ש"ח). המנה הגיעה תחומה במעגל ורוד שקצת חששתי שטעמי הסלק ישתלטו עליו אבל ההפך, הם היו עדינים ונעימים. הדג היה פריך מצד העור ועסיסי בצד הדג. ריזוטו מעולה, מנה תענוג.
המנה הבאה מתפריט הספיישלים: פסטה פירות ים, קרעי פסטה שחורה, סקלופס, סלמון, שרימפס, עגבניות שרי ושומר מסוכרים ובזיליקום (128 ש"ח) - זה המקום שקיוויתי שפופינה תגיע אליו בשיפור מהביקור הראשון. פחות השקעה בתיאור מפוצץ ובפלייטינג ויותר התמקדות בלגרום לסועד אושר ותענוג. המנה נראת טוב אבל לא מצולחתת יתר, והטעם פשוט פגע בול. נהניתי מכל ביס ובעיקר מהרוטב.
כ"מנה אחרונה" הזמנו שוב את הרביולי דלעת וכבד אווז, אמארטו, שקדים וקציפת כמהין (86 ש"ח) למען אלה בשולחן שלא טעמו אותו עדיין. הם התלהבו כצפוי.

הרע:
הדבר המאכזב הראשון היה השירות. קיבלנו מלצר מאוד לחוץ שלא עשה לנו הרגשה נעימה, לא הסביר בבהירות את הסימני שאלה שהיו לנו לגבי מנות מסויימות ודיבר אלינו בהתנשאות. בעיקר הרגשתי שהוא לא מספיק מקצועי.
המנות שפחות הרשימו אותי היו ניוקי צלוי ואספרגוס / "ניוקי" שרימפס, ארטישוק, אפונה, פול ועגבניות צלויות (94 ש"ח). כאן היינו צריכים לשאול ולנסות להבין מה שתי האופציות העומדות בפנינו. המלצר הסביר שאפשר לקבל מנה של ניוקי רגיל או מנה של חצי ניוקי וחצי "ניוקי" שרימפס. הלכנו על הגרסה היקרה יותר עם השרימפס למען העיניין. כשהגיעה המנה הבנו שעשינו טעות, הניוקי ה"רגילים" היו נימוחים ומעולים ולידם ה"ניוקי" שרימפס היו מבאסים. למעשה הם לא היו ניוקי, נדמה לי שהיו עשויים מהבלילה של ההמבורגר שרימפס (מנה אחרת בתפריט). הרוטב היה עשיר מדי והמנה לא הגיעה לאיזון.
בגלל שזכרנו לטובה את המנה של ההמבורגר שרימפס, החלטנו הפעם לנסות את בן דודו, המבורגר תבשיל צלעות בקר, לחמניה מאודה, תבשיל שפונדרה, חסה פריכה ובצל סגול מוחמץ (64 ש"ח). היה נחמד, אם כי לא משתווה להמבורגר שרימפס עם איולי שחור שאכלנו בפעם הקודמת. הצ'יפס בטטה שהגיע כתוספת היה שרוף ולא טעים.
הקינוחים, גם הפעם, היו הצד החלש של הארוחה. לקחנו שוב את מנת הסופלה א-לה-מינוט עם פצפוצי שוקולד וגלידת אגוזי לוז (48 ש"ח). הגלידה בפעם הקודמת היתה הרבה יותר טובה ולא התלהבנו מהמנה מספיק, אולי כי הסופלה היה אפוי כמה שניות יותר מדי.
המנה האחרונה השניה שבחרנו תוארה בתפריט כעוגת תפוחים צלויים וטופי, גלידת בירה, קראמבל לתת ונוגטין פקאן (48 ש"ח). אחרי כמה דקות חזר אלינו המלצר ושאל אותנו, מה אתם מעדיפים, את הפודינג או את העוגה? היינו מבולבלים, אמרנו לו שאנחנו רוצים את מה שכתוב בתפריט. היה ברור שהוא בעצמו מבולבל. ניסה להסביר לנו שיש גרסה אחרת כאופציה של המנה הזאת, משהו שקשור לפודינג, אבל מעבר לזה הוא לא הצליח להסביר לנו, כנראה כי לעולם לא ראה או טעם את המנה. שאלנו אותו מה יותר טוב והוא אמר שהוא לא יודע אבל הוא מניח שהגרסה של הפודינג יותר טובה כי היא אמורה להיות השיפור של המנה המקורית. טוב, אז זה מה שבחרנו, בלי ממש להבין מה קרה פה הרגע. מה שהגיע היה קינוח ממש מבאס. שתי קוביות קטנות של עוגה שקצת הרגישה כמו עוגת דבש, עם טיפה טעם של תפוח, הגלידה היתה חביבה ומסביב היו כל מיני פירורים. התבאסתי שלא הזמנו את אחת המנות האחרונות האחרות, ושזה הטון שחתם ארוחה שהיתה סה"כ ממש מוצלחת.