לא יודעת למה אני בזמן האחרון רק כותבת ביקורות על ביקורים שניים במסעדות, אבל ככה יצא והגרסה המלאה כולל ביקור ראשון ותמונות אפשר לקרוא באתר שלי


הטוב: בביקור השני שלנו במזללה טעמנו כמה מנות מעולות: טרטר “פלשתיני”, שייטל קצוץ, טחינה גולמית, צנוברים, יוגורט, קרם חצילים שרופים וכמון (79 ש”ח) – מנה מעולה מעולה שהתענגתי על כל ביס בה. המחיר קצת יקר לראשונה ולמוצרים סה”כ די זולים אבל השילוב היה היסטרי בהחלט והכל עשוי בול. עוד מנה ממש טובה תחת קטגוריה “2″ היא קרפצ’יו עגל, מוצרלה באפלו, ג’ינג’ר כבוש, קרם אבוקדו, טורטייה קריספית, ארטישוק קונפי צ’ילי וכוסברה (79 ש”ח). נשמע כמו שתי מנות שהתנגשו ביחד ומאז מוגשות כמנה אחת אבל השילוב העדין יחסית בין המקסיקני לאיטלקי ממש עבד באופן מופתי. בקטגוריה כבדה יותר שנקראת “3″ טעמנו את הבויאבז, מולים שחורים, סרטנים כחולים, תפ”א, פלפל קלוי, שומר צלוי, פסטיס, טוסט רואי וכוסברה (85 ש”ח). הייתה זאת מנה טעימה ונדיבה עד מאוד. המרק מלא טעמים והשילובים הבלתי צפויים שוב הפתיעו לטובה. הדבר היחיד שמיותר מבחינתי היה התפ”א. מעל המרק הונח טוסט משוך ברוטב רואי וצלוי קלות, אלמנט שהוסיף המון למנה שהיא סה”כ עממית (אולי לא עממית משלנו, אבל בכל זאת) אבל נהדרת. עברנו לקטגורייה שנקראת “4″ ומשם דגמנו מנת חריימה ים תאילנדי, רוטב קארי, עגבניות, חציל ערבה, תרד, אננס, בורי, מולים וסרטנים (133 ש”ח). הרוטב מעולה, אבל הטעות היתה להזמין את המנה עם התוספת של מולים וסרטנים (במקום רק בורי ב 103 ש”ח). כולנו הסכמנו שזה מעמיס על המנה ורק דג היה עושה מנה מעודנת ונעימה יותר. עוד מהקטגוריה טעמנו את מנת הפילה עגל על גריל פחמים, צ’אטני תמרים, קרם ליקריץ, בצל סגול, זרעי כוסברה, כוסברה, אגוזי מלך מסוכרים, סלרי, שאטה, טורטליני בטטה, ווינגרט מנדרינה (127 ש”ח). מה זה התיאור הזה? מוגזם לטעמי לכתוב תיאור של מנה בצורה הזאת כשאפשר להשמיט כמה אלמנטים מיותרים ומבלבלים. אבל המנה עצמה הייתה טעימה, מיוחדת ויפהפיה. בהחלט שונה לחלוטין מהנוף הרגיל במנות של המזללה ברמת העידון שבה.

הרע: מה שמבאס אותי במקום הזה, לצערי זאת האווירה. כנראה שאני במיעוט דיעות, כי עובדה שהמקום מלא, הומה ותוסס כל ערב, אבל מרגיש לי יותר כמו בר ממסעדה. מי שמגיע צריך לבוא ביודעין שזה מה שהוא הולך לקבל. הרעש והבלאגן בשבילי הם תמיד הקטע הפחות נעים כשאני הולכת לאכול ולא סתם לשתות ולבלות, אבל זה כנראה מה שהקהל דורש ומקבל (כך גם בשילה, מחניודה…). עוד נקודה לרעת המקום היא עיניין הלחם. שלוש מנות לחם בתפריט שמתומחרות בין 24 ל-29 ש”ח, ואף פרוסה שנשלחת על חשבון הבית. אני משתדלת שלא להזמין לחם במקום שמתמחר את הלחם מעל 20 ש”ח (וגם זה הגזמה פראית למשהו שבהשקפת העולם הקולינרי שלי צריך להיות על השולחן חופשי ללא תשלום נוסף), בעיקר אם לא מצויין הלחם בתפריט כדי לגלות רק בשלב החשבון מה גובה ה”קנס”. אבל הפעם לחם הוזמן בכל זאת – “הקובנה של צביה” – אפויה בסמנה, עגבניות גריל מרוסקות ופלפל ירוק חריף (29 ש”ח). הלחם שקיבלנו הוא מעין עוגה או בריוש מאוד עשיר בשמן, אך ללא המתיקות. כבד מדי בשבילי, מעדיפה לחם שיפון / מחמצת כדי להינות בלטבול ברטבים לאורך ארוחה. מנה מאכזבת מאוד הייתה העוף הויאטנמי, חזה עוף קונפיטור, רוטב קארי, חלב קוקוס, אורז לבן וסלט ויאטנאמי (87 ש”ח) שהחוויר יחסית לשאר המנות בארוחה וכנראה שזה לא המקום לקחת מנה של עוף בקארי קוקוס שיותר טעים כבר בבית. גם שני הקינוחים שהזמנו היו מאכזבים. זכורים לנו לטובה הקינוחים מהביקור הקודם ולצערנו עברו שינוי ולא לטובה, לפחות אלו שטעמנו. קסטה: עוגיות שוקולד צ’יפס, גלידת נוגט וקציפת פופקורן וטונקה (45 ש”ח). העוגיות היו קשות והגלידה שבפנים לא הייתה בפרופורציה. מנה דומה בניראותה לזאת שאהבנו שנה לפני, אבל ממש שונה בטקסטורות ובטעם. השניה הייתה פיקנטי בשחור: טארט שוקולד צ’ילי, אנגליז קלואה, בוטנים, בננות מקורמלות, גנאש שוקולד וקציפת במבה (45 ש”ח). אני לא כל כך אוהבת שוקולד צ’ילי ואולי לכן לא אהבתי את הטארט אבל גם משהו לא התחבר לי בכל השילוב הזה שפשוט היה מבאס.

אשמח לחזור למזללה, אולי דווקא לדיל הצהריים שגם מאוד משתלם מבחינת המחיר יחסית לערב וגם מבחינת האווירה שאולי לא כל כך רועשת ולא נעימה לי. המנות ברובן מוצלחות מאוד ואם יודעים מה לבחור אפשר להינות מארוחה מצויינת. אם בכל זאת להגיע בערב – בהחלט כדאי לשקול לשבת על הבר ולהינות כבר מחוויה יותר של בר ופחות מסעדה.