לכאורה היא מחוץ למסעדות הפורום המדווחות, מהסוג של לא משהו לכתוב עליו הביתה. אבל הפעם דווקא כן. סידורי יום בבאר שבע הובילו אותנו מורעבים לאוכל פשוט וזריז בביג. זכרתי שנאפיס הפתיעו אותי לטובה בפעם הקודמת, אז אמרנו למה לא? ואכן נאפיס מספקת את מה שהיא אמורה לספק – סלט ירקות וחזה עוף עם מג'דרה וירקות לגברת וחומוס וכבדים על פירה לי.

  אז נכון – מנת הכבדים בחדר האוכל טובה בהרבה, והפירה הבהיק משמן (הייתי צריך ללכת על השניצל). אבל החומוס היה טעים והמנה של הגברת הייתה גם היא מוצלחת. אז למה כן לכתוב עליה, בגלל כל מה שמעבר שמתחיל להיות לי חסר מאוד במסעדות תל אביב (פרט לאלו של הזוג ברודו) הכל תקתק, יצא מהר, בזמן לא שרוף, לא קר, כשהמלצרית הציעה תוספות (לחם, חמוצים) היא טרחה לעדכן על המחיר (7 ₪ ו- 5 ₪ בהתאמה) ובשום שלב לא חלפה המחשבה – האם צריך פיצוי, התנצלות או סתם לא לחזור לשם בפעם הבאה – כי למה לעזאזל פיצוי, פשוט עדיף להדיר את רגליך מהמסעדה.

האספרסו הגיע בכוס מחוממת עם שוט סודה ופיסת לימון. וזה היה משמח כי זה נתן את ההרגשה שלמישהו בנאפיס חשוב יותר שתצא מרוצה, מאשר להפגין את כישוריו היצירתיים. אז נכון, אין ממש צילחות, או אוכל שלא נראה קודם במחוזותינו, אבל לחמם את הכוס – זה רק תשומת לב.

 בסיום הארוחה חלפנו שלושה אנשי צוות שהודו לנו בחיוך וברכו אותנו לשלום – וזה היה נחמד, בהרבה יותר נחמד מההתעלמות הקרה בטוטו. סתם נקודה למחשבה, אם לטוטו אכפת מהשירות.

  ומשהו אחרון לסיום – לפני כמה שנים, הייתי נוהג לעצור בנאפיס כמעט מדי שבוע, באזור אחת עשרה בלילה בדרך מהבסיס הביתה ולקחת פאתות שנאכל עד תום בקנגו הישנה. כששאלנו את המלצרית לקראת סיום הארוחה איפה הפאתות בתפריט היא ענתה שהרשת החליטה להוציא אותו לפני כשנתיים. ככה זה, מים גנובים ימתקו ואוכל שלא נעשה עוד יערב גם הוא. אין תחליף לזיכרון של אוכל שלא ישוב עוד.

נשוב רעבים מתשיהו. (123 לשתי עיסקיות הכוללות ראשונה, עיקרית שתיה קרה וחמה וצלחת חמוצים).