כמו Gרר, גם אנחנו הגענו לביקור בכורה בטאנטי באצ׳י.
עדיין אין לי את יכולת הכתיבה המשוחזת שלו, אבל אלה הם הרשמים שלנו היו מהמקום.

הגענו שלושה חברים בצהרי שישי. התקשרנו לברר אם יש מקומות כשעה לפני, ולא היתה כל בעיה. אפילו לא לקחו ממני שם ומס׳ טלפון במעמד ההזמנה, פשוט אמרו שזה בסדר.
כשהגענו לשם אני חייבת להודות שדי הופתעתי שזהו המקום המדובר - וואלה, המסעדה נראית יותר כמו שכונתית חביבה, הן מבחינת מיקום והן מבחינת עיצוב, עם מטבח פתוח, שולחנות וכסאות עץ פשוטים, חלל קטן מאוד יחסית (על אף ההרחבה משמאל ושולחן גדול מאוכלס שהסתתר לו מאחורי הפינה).
גם התפריטים לא נראים יותר מדי מרשימים, מודפסים על דף רגיל ומכילים מנות שנשמעות בסה״כ סטנדרטיות, אבל היה עמוד ספיישלים שהמנות ממנו נשמעו טוב מאוד, ולמעשה רוב המנות שהזמנו היו משם.

לקחנו כך:
אגסים ביין אדום, ארטישוק איטלקי וגבינה כחולה.
סלט קולורבי, רוקט, גבינת פטה ושקדים.
פוקצ׳ת עגבניות, בזיליקום ושום.
פסטת פלקונה עם סרדינים, שומר בר, צנוברים וצימוקים. (מסתבר, מהתפריט, שהמנה הזו כוללת גם כרטיס טיסה לפלרמו, כיוון אחד הכל כלול, וכל העונג הזה תמורת מחיר פעוט של 75 ש״ח. )
ריזוטו ערמונים, בטטה ואגוזי לוז.

המלצרית עוד קצת דאגה בתחילת ההזמנה שנצא רעבים, אבל כשסיימנו אותה היא אישרה שאנחנו בסדר.
ולא היה לנו ממש חשוב הסדר, אמרנו שמבחינתנו הכל יכול לצאת ביחד, ונשלב בין המנות. אנחנו אוהבים שיש הרבה מנות על השולחן.

האגס בכל זאת הגיע ראשון (הגיוני, מנת פתיחה) - וכאן הפתעתי הראשונית מהמסעדה החלה להשתנות, כי עם כל הכבוד לעיצוב ולמיקום ולגודל המקום - אנחנו באנו לכאן בשביל לאכול. ובגזרת האוכל מישהו שם עושה את העבודה היטב. זו היתה מנה מקסימה לפתיחה - מגוונת, מעניינת ולא מונוטונית, כשמבין כל האלמנטים המרכיבים אותה - האגס, שני סוגי ארטישוק שהיו עשויים בקפידה, וגבינה כחולה מצויינת - כל אחד מאיתנו עף על חלק אחר שלה.
יתר המנות הגיעו ביחד, והיו מצויינות. הסלט היה מוצלח, אני אוהבת את המרירות של הקולורבי והרוקט, והקיק של השקדים בהחלט מוסיף. הפוקצ׳ה מגיעה עם סלט עגבניות מלמעלה שהוא בול סלט העגבניות שאני מכינה בבית, עם מלא שום ועשבי תיבול (אם כי אני מעדיפה פטרוזיליה על בזיליקום). הריזוטו היה טוב וגם מנה מאוד נדיבה, ולבד אין מצב שהייתי מסיימת אפילו שליש מהמנה הזאת. כחלוקה בין מנות אחרות זה בסדר, אבל לבד הוא כבד!! (אני בכלל סבורה שרוב מנות הריזוטו צריכות להיות מוגשות כמנות ראשונות קטנות יותר. כעיקריות הן לרוב טו מאץ׳ בשבילי.) והמוצלחת מכולן היתה מנת הפסטה שהגיעה בקדרה קטנה, הכילה סרדין יחסית גדול בשלמותו, נראתה מאוד לא מרשימה, אני חייבת לציין, אבל ברגע שהחלנו לנבור בה התברר שזו המנה המנצחת של צהרים זה. טעם מצוין של ים, הירק בה היה גם כן מעולה, אפילו הפסטה היתה טעימה (ואני לא מחובבי הפסטה הגדולים), ולמרות שהיא קטנה למראית עין זה לא היה המצב בכלל. מנה טובה מאוד!

לקינוח לקחנו טארט אגסים ושקדים, טארט תותים אפויים, ואגס ביין אדום (אותו אגס ממנת הפתיחה) עם גלידת וניל.
טארט האגסים, למרות שנשמע מהתפריט כטוב מבין השניים, היה בעיניי מתוק בטירוף. דווקא זה עם התותים היה מוצלח יותר, עם מילוי מאוזן וחמצמץ. הבצק בשני הטארטים היה בצק רך ומתמוסס, ולא פריך בכלל.
והאגס, נו, הוא היה אחלה. (בכלל שמנו לב שיש להם קטע עם אגסים שם, הם כיכבו בכל התפריט..)

ביחד עם כוס שרדונה של קולומביה קרסט, שני 7up ומקיאטו כפול אחד החשבון יצא 411 ש״ח.

והסיכום שלנו - שינוי מאוד מרענן להגיע למסעדה נטולת פוזה לחלוטין, ושפשוט טובה במה שהיא עושה. אנחנו מאוד תומכים במסעדות מסוג זה ואין ספק שנשוב!