בימי שישי בצהריים, אני והקורא בדרך כלל מחפשים ארוחת צהריים קלילה שתחסוך מאתנו את הצורך לבשל בבית. לרוב, אנחנו מסתפקים בנקניקיה בפרנק, או לאחרונה, בביקור בביר אנד ברקפסט ואכילת כל דבר שיש בו בייקון עם קצת בירה ישראלית טובה בצד.
לפני שבועיים החלטנו לגוון ולתת הזדמנות לביסטרו של וניה בעיר התחתית. המקום עצמו מעוצב בצורה מקסימה עם בר עץ בהיר גדול וכמה שולחנות פזורים בחלל. כשהגענו, ניגן במקום נגן באס ששילב את הנגינה עם קטעים של מוזיקה אלקטרונית, שילוב שהקורא טען שהיה נעים לאוזן, אבל הווליום, אוי הווליום. ישבנו בשולחן זוגי אחד מול השנייה והיינו צריכים לתקשר בצעקות, שגם אותן היה קשה לשמוע. לקראת סוף הארוחה, סשן הנגינה נגמר ועברנו למוזיקה בעוצמה הגיונית שאפשרה לנהל שיחות והפכה את האווירה להרבה יותר נעימה. אבל אני כאן כדי לבקר את מה שבאמת חשוב – האוכל.
בנוסף לתפריט, כתובים בגיר על לוח הספיישלים היומיים וההזמנה שלנו נעשתה כולה מלוח הספיישלים. עברו כבר שבועיים או יותר, אז אני מסתמכת רק על הזיכרון שאולי כבר לא מאוד מדויק.
מנה של תמנון על סלט עגבניות חם – כמות יפה מאוד של תמנון שהוגש על מחבת חמה מעל סלט עגבניות חמים שאני זוכרת בו טעמים חמצמצים ומרעננים והיה הלהיט של המנה. התמנון עצמו היה עשוי למוות, אבל איכשהו שילוב שלו עם העגבניות שמתחתיו הפך את המנה לטעימה למרות רמת הצמיגות שבשר התמנון הגיע אליה וחבל, כי כשמצאנו חתיכה אחת של תמנון שניצל מצליית יתר והיה עשוי במידה, הוא היה נפלא.
קוקי סן ז'אק על סלט פול ירוק ושעועית ירוקה – חמש קוקיות שפוזרו בסלט אביבי וטעים של פול ירוק עם שעועית ירוקה. גם כאן, הקוקי היה עשוי מדי (למרות שהפעם רק טיפונת מדי), וגם כאן חבל, כי אם הוא היה עשוי רק טיפונת פחות, זו הייתה יכולה להיות מנה מבריקה ששילבה טעמים מפתיעים. שוב, התוצר הסופי היה טעים, אבל מידת העשייה הפריעה.
דואט אשכנזי – צלע חזיר וקישקע עם ביצה חומה. הגיעו לשולחן צלע חזיר גדולה ויפה עם חתיכה יפה של קישקע, ביצה חומה, חזרת לבנה מעולה שנראה שנעשתה במקום (הרבה מאוד שורש חזרת טרי מגורד וטיפה מיונז, חומץ ומלח – מעולה לחובבי חזרת כמונו), חרדל עוקצני וטוב ומלפפונים חמוצים טעימים. כאן נתקלנו בבעיה הפוכה – צלע החזיר הייתה עשויה הרבה פחות מדי, עד לרמה שהבשר היה ממש נא ליד העצם, היא נשלחה למטבח לסיבוב נוסף על הגריל וחזרה עסיסית וטעימה. הקישקע הייתה טובה מאוד ותשומת הלב לפרטים הקטנים – החזרת, החרדל והחמוצים, עשו את המנה כייפית מאוד.
ואיך אפשר בלי קינוח – שלושה כדורי טראפלס שוקולד בטעמים, לפי הכתוב על הלוח, שוקולד תפוז, שוקולד צ'ילי ומרגריטה. הטראפלס היו מצויינים, אבל לא מצאתי שמץ של טעמי מרגריטה בכדור שזה היה אמור להיות הטעם שלו. הוא היה פשוט טראפלס שוקולד טוב. השניים האחרים לעומת זאת, קיבלו טעמים מאוד מובחנים של תפוז ושל צ'ילי והיו לא פחות ממעולים.
את האוכל ליווינו בחצי טוכר וחצי אדלווייס מהחבית. השירות היה נעים ויעיל ולמרות שאני לא זוכרת מחירים מדוייקים, המחיר היה אופייני למסעדה בדרג הביניים ונראה הוגן. וכאן אני מגיעה לדיסוננס שלא הצלחנו להסביר לעצמנו - למרות כל התקלות ולמרות המוזיקה מחרישת האוזניים שנמשכה רוב הארוחה, יצאנו בתחושה מאוד טובה מהמקום. נהננו מהאוכל, שהיה טעים מאוד למרות השגיאות שנעשו בבישול, ונשמח לחזור. אז כן, אני לחלוטין מבינה איך אפשר להגיע לביקורות קוטלות ואיומות על המקום – גם בביקור שלנו, הטעויות שנעשו הן טעויות שאין להן מקום במטבח מקצועי, לא כל שכן כשמדובר בטעויות בכל המנות שהוגשו לשולחן, אבל מצד שני, חומרי הגלם טובים, התוצאה הסופית טעימה והשילובים מעניינים ובסיכומו של דבר, הביקור היה מאוד מוצלח.