[יהודה הלוי 58, תל אביב, במקום של הגסטרו פאב]

אבל לפני הכל סיפור קטן. לפני שבוע שאלנו על בר יין, אחרי שהרבה זמן שהבילוי העיקרי שלנו היה במיטה עם שפעת (כל פעם מישהו אחר). תוך כדי המעבר על ההמלצות שכתבו לנו בפורום האישה החליטה שאולי בעצם מתחשק לה צפון אברקסס.

התקשרנו למסעדה וקולו של אייל שני מנסר בתא הקולי: "אם תקישו 1 תוכלו לחוות את העונג(!!!) שבהזמנת מקום למסעדה. תודה ולהתראות". הזמנת מקום במסעדה זו חוויה שאף פעם לא הסתכלנו עליה כעל משהו מענג במיוחד, אז חיכינו בציפיה דרוכה למענה האנושי והנה הוא בא.

"אפשר להזמין מקםו על הבר?"
"לא, על הבר המקומות הם רק על בסיס מקום פנוי".
"אוקיי, אז אפשר שולחן אבל למטה, לא למעלה?"
"אי אפשר לבקש למעלה או למטה. מושיבים אתכם איפה שיש מקום"
"טוב, נו... אז איפה שיש מקום. חמישי בתשע וחצי אפשר?"
"לא, חמישי אפשר רק ברבע לשמונה".

פעם אחרונה שיצאתי ברבע לשמונה היה בכתה ח'. אבל אם לאוסף המגבלות הנוקשות של המסעדה שלא מאפשרות לא את זה ולא את זה, ובסוף גם ככה אין מקום, אייל שני קורא "חוויה מענגת" אז אנחנו מוותרים.

בסופו של דבר הזמנו לצ'יקטי, הבר שקם במקום הגסטרו פאב. רעיון של ברונו (תודה!)

את העיצוב המעט מצועצע (עם הג'וקבוקס הישן) החליף עיצוב יותר סולידי עם הרבה בקבוקי יין על הקירות. בירה שם זה די אאוט. יין וקוקטיילים אין. אנחנו ישבנו על הבר, מול עמדת ההכנה של הקוקטיילים, כך שיכלנו להנות מהשואו הכרוך בהכנה שלהם. מי שיושב בצד השני מקבל צפיה לא רעה על המטבח הקטן.

למרות שהדגש הוא על יין וקוקטילים, האוירה במקום מבחינת מוזיקה וכו' היא די upper-ית, אם כי לא רועשת. זה דוקא היה נחמד האוירה הזאת. הסתבר שלא חייבים במקומות האלה דווקא את הפס קול הג'אזי השקט.

לפתיחה הזמנו צלחת טעימות איטליה פלוס פוקאצ'ה. הפוקאצ'ה הגיעה ראשונה, מלווה בצלחת די עשירה של זיתים, עגבניות ושום מהתנור. חוץ מזה מזגו לנו גם שמן זית מעט חריף.

יותר מאוחר הגיעה ה"צלחת סדר" עם הטעימות. צילמתי בעיקר כדי לזכור מה היה עליה אז האיכות לא משהו. במרכז הארטישוק. מסביבו ברזאולה. סלמי מעושן ואולי היה גם עוד סוג אחד של נקניק. היו שם גם עוד שומים מהתנור, תבשיל של שעועית, למעלה בצבע מאד מעוות בגלל הצילום - פלפלים בחומץ. בנוסף שני סוגים של גבינות: גוש גדול של בוראטה ועוד גבינה קשה אחת שאני לא זוכר את שמה. לידו יש שתי ברוסקטות קטנות. מעל הצלחת אפשר לראות את השמן זית ולידו איולי שבו אמורים לטבול את עלי הארטישוק.

אישית אני לא חובב גדול של ארטישוק. אני אוהב אותו בעיקר כשהוא בשולי המנה ופחות מתחבר למנות שבהן הוא העיקר. אני מבין שהרעיון לשים ככה את הארטישוק באמצע היה לתת סוג של התעסקות עם המנה, שזו מחשבה נכונה לאוכל של ברים, ובכל זאת להתחיל לתלוש עלים ולאבחן איפה החלק שכן אוכלים ואיפה פחות מומלץ היה קצת מעל ליכולות ולסבלנות שלי אז למעט טעימה של עלה או שנים ויתרתי עליו.

הברזאולה היתה מאד מוצלחת. הנקניקים היו נחמדים מאד. גם השומים והפלפלים. את הגבינה הקשה אהבתי. הבוראטה היתה סתם גוש גדול חסר טעם. סך הכל אהבתי הכל למעט הבוראטה והארטישוק, שאני מניח שלמי שיותר רגיל להתעסק איתו זו יכולה להיות חוויה יותר מענגת בלי קשר לאייל שני. באופן כללי - מאד אהבנו את המנה. היא היתה כיפית ומהנה הן מבחינת הגיוון והן מבחינת ה"התעסקות" איתה.

מה שכן - המחיר שלה לא זול בכלל, 72 שקלים לצלחת. אמנם ההנחה היא שהמנה היא זוגית, מצד שני גם פגשתי בתל אביב צלחת גבינות או נקניקים לזוג שתומחרו ב-15-20 שקל פחות. אבל זה המחיר כאן, טייק איט אור ליב איט, ואם באים לכאן כדי לשבת על יותר מכוס אחת - אז לדעתי זו המנה היותר קורצת מהתפריט. היא נחמדה ולא כבדה וכיף להתעסק איתה.

מנה נוספת שהזמנו - מהספיישלים של אותו יום: שיפוד של שקדי עגל על פולנטה. השקדי עגל היו מעולים. קיבלו מעט צריבה מבחוץ אבל שמרו על המרקם הנעים מבפנים. הפולנטה היתה פולנטה. לא יותר לא פחות.

מבחר היין בכוסות מצומצם יחסית למה שהייתי מצפה ממקום שתולה בקבוקים בלי סוף על הקירות. שלוש הטעימות שקיבלנו כיסו בערך את רוב האופציות ליין אדום. זה שבסוף בחרנו (סורי על השיכחה של השם) היה קרוב אבל לא מושלם. מצחיק שגם בבר יין בנחלת בנימין אף פעם לא קלעו לנו בול.

את רוב השירות קיבלנו משני הבחורים שעל הבר. הוא היה נעים ומאד נגיש. יכול להיות שזה בגלל הפוזיציה המאד אסטרטגית שבה ישבנו, ממש מול עמדת הקוקטיילים, אבל היה לי רושם שהם נותנים כיסוי טוב ליושבים לכל האורך של הבר הדי ארוך הזה.

לסיכום. אם הגסטרו פאב היה בעיקר ל-BLT ובירה עם חברים אז בגירסה הנוכחית זה כבר פונה לקהל יותר רחב וגם יותר מתאים, בסופו של דבר, לבילוי זוגי. ממה שיצא לנו לטעום מהתפריט שיצר מיכאל גרטופסקי (השף של לימן) - האוכל מאד נחמד. זה לא מסעדה, אפרופו הדיון על סרווסריה שהיה לנו, אלא כן מקום של לשתות וגם לאכול, אבל אם בגסטרו התפריט היה מאד "פאב" אוריינטד - אז כאן הכיוון הוא יותר מתוחכם ומבחינתי זו לטובה.

שורה תחתונה - מאד נהננו מהביקור, ואני מאמין שגם נבוא פעם נוספת מתישהו. אהבתי את הגסטרו אבל הגילגול החדש שלו היא גירסה הרבה יותר מוצלחת מבחינתי.