אתמול יצאנו למגדלנה, בצומת מגדל. הקונספט הוא, אפשר לומר "מסעדת שף ערבית". כבר הייתי שם פעם אחת שהייתה בסה"כ מוצלחת.
הגענו באזור 19:30, התלבטנו על ראשונות והחלטנו להזמין גם לחם. כתוב שהוא מגיע עם מטבלים.
הבחור שאל איזה מטבלים, ענו לנו: קרם חצילים, שמן זית ובלסמי וטחינה ירוקה.
פה עצרתי את המלצרית ואמרתי לה: "שמעי, הבחור פה אלרגי לטחינה" (אולי הייתי צריכה להגיד שומשום, אלא שמכמה שומשומים בודדים לא יקרה לו כלום. מטחינה כן) "אז אני מבקשת- אם הזמנו מנה שלא מצוין בתפריט שיש בה טחינה, או שמצוין בתפריט ולא שמנו לב- בבקשה תודיעו לנו"
ידעתי שזה הימור ללכת איתו למסעדה מהז'אנר הזה עם האלרגיה שלו. אבל כבר הכרתי את התפריט וידעתי שנוכל למצוא שם מספיק מנות בלי טחינה. ובאמת התכווננו על מנות בתפריט שלא מכילות טחינה.
אז לראשונות הזמנו:
לחם הבית- מן מקלונים שמזכירים פוקאצ'ה, רכים וטעימים, מרוחים בזעתר ומגיעים עם המתבלים שציינתי. 16 ש"ח
שישברק- כיסונים ממולאים בשר שמגיעים במן מרק של יוגורט חם עם עגבניות אם אני לא טועה. בעייני המנה המנצחת של הערב. 48 ש"ח.
צלחת עכוב שמגיעה יחד עם בשר עגל.

ופה מתחילה הבעיה. כי כשהגיע העכוב שמתי לב לנוזל בהיר שמוזלף למעלה. קראתי למלצרית ושאלתי אם זו טחינה. היא ענתה "זו טחינה גולמית". אני והבחור החלפנו מבטים, היא מייד הבינה את הטעות ושאלה אם נרצה להחליף.
הסתכלתי עליו והוא עליי והוא אמר "לא משנה, עזבי." בדיעבד חבל שלא החלפנו, בעייני זו הייתה המנה החלשה של הערב,  אגב, חשוב לי לציין שבתפריט לא היה כתוב על נוכחותה של הטחינה במנה.

המשכנו לעיקריות. העיקריות הגיעו בטיימינג מצוין שנתן לנו מנוחה של בערך 10-15 דק' בין הראשונות לעיקריות.
הוא הזמין דג דניס שלם שהגיע עם הרבה כוסברה, וירקות בתנור. מנה מצוינת. 115 ש"ח.
אני הזמנתי תבשיל צוואר טלה עם פריקה וירקות בתנור שהיה מושלם. 125 ש"ח.

הגענו לקינוח, אני כבר הייתי די מלאה והעדפתי לוותר, אבל הבחור רצה בסבוסה- עוגת סולת אפויה(38 ש"ח)
המנה הגיעה כשלצידה (בהיעדר מילה טובה יותר אבחר במילה זו) זוג עוגיות קטנות, קצפת ודובדבן. נתתי טעימה מהעוגיה, לי אישית היא לא הייתה טעימה אז לא יחסתי לה חשיבות. הבחור אכל, התחיל לאכול את העוגה, ופתאום אני רואה את הפנים שלו משתנות.
"מה קרה?" שאלתי.
"אני חושבת שהייתה טחינה בעוגיה" הוא אמר.
שאלתי מה הוא מרגיש והוא אמר שהוא מרגיש התקף אלרגיה.
קראנו למלצר, שלא ידע אז קרה למלצר אחר, שאמר שאכן יש טחינה בעוגיות.
"אמרנו למלצרית בהתחלה להזהיר אותנו ממנות עם טחינה." אמרתי לאותו מלצר. "לא היה כתוב בתפריט שיש פה טחינה. וביקשנו שיידעו אותנו." הוא התנצל מן התנצלות זריזה. שאל מן שאלה שמטרתה לוודא שהבחור שלי לא ימות מהאלרגיה אלא רק ירגיש רע. בשלב הזה ההתנצלות שלו לא הייתה שווה כלום מבחינתי, הבחור שלי מרגיש נורא ואני דואגת לו.
בזמן שחיכינו שיקחו מאיתנו את החשבון (סה"כ 397 ש"ח לפני טיפ) אמרתי לבחור "אתה יודע, אני לא רוצה לדוש בזה כדי לא להרוס את הערב. אבל ביקשנו. ביקשנו שיזהירו אותנו. ובכל זאת הגישו לנו שתי מנות עם טחינה."
אני אגיד משפט שאולי יקפיץ פה כמה ממכם- בחשבון לא הייתה שום התייחסות לכך שהגישו לנו 2 מנות עם טחינה, ושאחת מהן גרמה לבחור להתקף אלרגיה שליווה אותו אל תוך הלילה.

עכשיו חשוב לי לומר משהו.
עבדתי במסעדה. הודרכנו להגיד שהמטבח לא יכול לקחת אחריות על מרכיבים אלרגניים. אני יודעת את זה וזה נכון. אבל, ובעייני זה אבל גדול. יש הבדל בין כמה שומשומים שמתגנבים למנה והמטבח לא יכול להיות אחראי עליהם, לבין כך שהוגשו לנו 2 מנות שלא צוין שמכילות טחינה, שהכילו בפירוש טחינה, ובשתיהן היה ניתן לפתור את הבעיה בקלות- להוריד את החלק שמכיל טחינה! במנת העכוב הטחינה הייתה מזולפת מעל המנה- היה אפשר להיפטר מזה בקלות במטבח, במנת הקינוח היו יכולים להוריד את העוגיות שהכילו טחינה או לפחות להזהיר אותנו שהן מכילות טחינה כדי שהבחור ידע לא לאכול אותן.
ואז אני שואלת איפה המסר לא עבר, כי הבהרתי את עצמי למלצרית. האם היא התעלמה מהמסר שלי, או שהיא העבירה אותו למטבח שבחר להתעלם מהמסר שלה?
כך או כך יצאתי משם מתוסכלת נורא. חבל שארוחה שבאמת הייתה טעימה הייתה צריכה להיגמר בצורה כל כך לא סימפטית.

בתמונה השישברק המצוין