בשישי בקרתי לראשונה בבנדיקט - סניף רוטשילד - (כן, כן אני יודעת ) . המקום עמוס בפנים ובחוץ ותור ענק המתין בחוץ. - ובכל זאת, מאוד התרשמתי מהסדר והארגון של בלאגן יום השישי. קולר עם מים קרים לימון ונענע לטובת הממתינים, פינת ישיבה מסופסלת, מארחת מנומסת ונעימה מבפנים ומבחוץ שמסבירה איך זה עובד, מידי פעם מוציאים צ'ופרים לממתינים - ושיטת ה- SMS שלהם (לכו נסמס שיתקרב תורכם) - ממש הוכיחה את עצמה. לשמחתנו הינו רעבים אבל מספיק כדי להחליט להמתין וללכת לטייל בסביבה עד קבלת הSMS המיוחל.
המלצריות הן מהזן ה"אובר חביב", לי אישית זה לא מפריע - השירות היה מחויך וטיפה מתנצל - לקח זמן לקנקן המים להגיע אלינו ולאחר רכיבת בוקר בהרי ירושלים והליכה בחום נחלת בנימין הינו די צריכים אותם. הבירה שלו, שהגיעה בינתיים, קיררה קצת את העניינים
ולענייננו האוכל:
סלסלת לחמים רובם לבנים האחד מלאה עם גרעינים - הגיעו ולידם צלוחיות של נוטלה, ריבת תפוחים וחמאה - קצת אחריו גם קנקן המים. לפתיחה לקחנו פורטרבלו עם גבינת עיזים אחת גדולה ומפוארת השנייה הבת שלה
השעה כבר אחת בצהרים ואנחנו רעבים! הוא לקח את "בוקר טקסס" -  סטייק עם ביצי עין - הביצים זרחו כמו שתי שמשות - נראה שהשר היה עשוי היטב כי נשמעו קולות שמחה מכיוונו. (בתמונה)
אני לקחת את האגס בנדיקט מיקס ביצים עלומות על בריוש ובינהם כל הטעימים האלה . המנה היתה קצת קרה, היתה לי הרגשה שהיא חיכתה לסטייק - המנה היתה נחמדה אבל די הצטערתי שלא העתקתי מהאיש שאיתי.
חזרנו הביתה וצנחו למיטה .