יד הגורל ויצא שאני ואשתי בבית, באמצע שבוע, בצהריים. החלטנו שנקפוץ לאחת המסעדות בסביבה ובאופן לא מפתיעה נבחרה
סינטה בר הנמצאת במטווחי רגל קלילה מדירתנו.
הגענו סביב רבע לאחת, המארח שאל אם הזמנו ואחרי שהתברר שלו הושיב אותנו בקומה העליונה. הרותחת למדי. שאלתי בנימוס אם יש מיזוג והמארח שאל אם אני רוצה שהוא יכבה אותו. הבהרתי לו שלהפך, אני רוצה שידליק אותו (איך בכלל אפשר לכבות מה שלא מופעל). הובטח לי ש"מיד".
אחרי כמה דקות הגיעה המלצרית והביאה את תפריט הצהריים ("בתפריט הערב יש עוד שתי מנות והמחירים גבוהים יותר" ענתה כששאלתי אם יש הבדל). יש שני קטעים "עסקיים" בתפריט - קטע ההמבורגרים (שלא התעמקתי בו) והעובדה שמנה עיקרית מזכה אותך בשתיה קלה .... (ובתוספת תשלום - בירה וכו'). כאן ניחתה הפתעה כואבת - בשביל מסעדה המתהדרת ב"סינטה" בשם, יש די מעט מנות בשריות "אמיתיות" (פרגית, כבד עוף ודומיהם - לא נחשבים כמובן). בדיעבד אני נזכר שמישהו כבר הזכיר את הנושא בפורום הזה. בכל מקרה, זרמנו.
(התפריט -
http://www.sinta-bar.co.il/lunch.html).
אז מה היה לנו :
מנות ראשונות -
מטיאס כבוש לי (28ש'ח) שהגיע בליווי לחם (ג'בטה דקיקה או לחם כפרי, לבחירה) ו
אנדיב ואגסים לאשתי (26 ש'ח).
המטיאס היה טעים ובכמות נדיבה. השמנת שמשה כבסיס טוב אבל למה רק 2 פלחי צנונית דקיקים ? סלט האנדיב היה לדבריה של אשתי "סלט" ואכזבה נרשמה בעיקר מהכמות המועטה של הגבינה (שהונחה איסטרטגית על פני הסלט כך שבמבט ראשון הרשימה בכמותה).
בשלב המנה הראשונה היה קטע הזוי. המלצרית הכינה את השולחן למנות הראשונות (?) על ידי כך שלדש ידי השמאלית הניחה מפית ועליה סכין סטייקים (?) וכף (?). מעבר לעובדה שלא ברור הקשר בין כלי אוכל אלו למנות הראשונות שהזמנו. הכלים הונחו לידי אך כשידיותיהם |
פונות ממני והלאה בעוד להב הסכין וראש הכף פונים אלי.
למזלי זכרתי את המשפט האלמותי של צ'כוב : "כלים הזויים המונחים לקראת המנה הראשונה יילקחו לפני המנה העיקרית" ונשארתי רגוע. ואכן, צ'כוב צדק, ובשלב ניקוי השולחן בין המנות (באמת אי אפשר לחכות עד שגם אני אסיים לאכול ?) המפית ומה שעליה נלקחו אחר כבוד.
למנות עיקריות לקחנו
לינגוויני שרימפס (68 ש'ח) לאשתי ו
סינטה ביין (96 ש'ח) לי.
הלניגוויני היה בסדר. הכיל 6-8 חסילונים מהזן השקיתי (אם כי אשתי טוענת שלדעתי היו טריים. אני אומא שאין מצב שצוות המסעדה יעמוד לקלף שרימפסים) פרורי חזה אווז ושאר המובטח.
הסינטה היתה החלק הטוב של הארוחה, עבה במידה, מידיום במידה, אחלה. אבל כדי שלא אהנה יותר מדי כנראה הזמנתי איתה פירה כתוספת. להבהיר - אשתי מכינה פירה אלוהי. המרשם שלה לפירה אלוהי - תפוחי אדמה מבושלים, חמאה במידה ו BAMIX. מצד שני אמי מכינה פירה מקופסה וגרה דירה לידינו כך שיש לנו זכרונות הן מפירה אלוהי והן מפירה מקופסה. התקוות התעוררו כשהמלצרית הבהירה שהפירה חלבי (לא שציפינו למשהו אחר). אבל אז טעמתי אותו. ואשתי טעמה אותו. והיתה תמימות דעים. דחפתי אותו לצד ובשלב בו המלצרית שואלת "הכל בסדר" שאלתי אותה בעדינות האם הפירה מקופסא. היא הזדעדעה והכחישה. אני לא התעקשתי על החלפה אבל היא כן והפירה הוחזר והגיעה מנת צ'יפס. לזכותם - צי'פס מהיותר טובים במחוזותינו (לאוהבי פלחי תפ'א עגלגלים ודקיקים).
למנות אחרונות (אין תפריט, דקלום של המלצרית ומחיר רק לאחר שאתה תוהה בנושא):
פנינסייר תפוחים (32 ש'ח) טעים ועליו גלידת ווניל. אישית - קצפת היתה עדיפה לדעתי.
סורבה פירות (24 ש'ח) 4 כדורים בטעמים שונים. סביר. רוטב היה מוסיף המון.
בנוסף הגיע כוס לימונדה "סחוטה" תעשייתית (כלולה במנה עיקרית) וחצי גולדסטאר (18 ש'ח).
סה'כ :
אם נתעלם מהפירה הייתי מגדיר את הארוחה כטובה למדי. הבעייה - כבר אכלתי בעבר בסינטה בר וביחס ל"אז" האוכל פחות טוב. מסעדה טובה אם אתה בסביבה, לא משהו לבוא אליו במיוחד. המחיר (292 ש'ח לשני סועדים, 3 מנות לכל אחד) גם לא זול במיוחד למרות שכל מנה על פניה לא נראית חריגה במחיר. ואלו עוד מחירי הצהריים הזולים יותר. אולי הייתי צריך לקפוץ לחומס פראג' בכלל ? אבל לחנות שם ....
