אונזה: בדרך הנכונה

השף יוסי שטרית ושותפיו יצרו מקום שמגניב לבלות בו. עוד קצת דיוק באוכל, ויהיה שם מושלם.

יש מקומות שכבר כשנכנסים אליהם מבינים שאנחנו בידיים טובות. "אונזה" של השף יוסי שטרית (קיטשן מרקט) היא בדיוק מקום כזה. חלל בנוי נכון, מוזיקה נעימה ותפריט לא זול אבל כזה שמביא את הערך המוסף. איזה הבדל מהשרקוטרי  שהייתה באותו מקום לפניה. בשרקוטרי ז"ל יצא לי לאכול פעמים. פעמיים למרבה הצער מדובר היה כנראה בארוחה הכי גרועה שבאה אל פי במסעדות ישראל. אוכל רע, מחופף,  זרוק על הצלחת, אווירה מזלזלת. אונזה ממקומת בדיוק מאה שמונים מעלות משם. השף יוסי שטרית מוביל בקיטשן מרקט בנמל תל אביב מטבח צרפתי-איטלקי עם נגיעות אישות, ועושה זאת, לפי ארוחה שאכלנו שם, בהצלחה לא מבוטלת. באונזה הכל קצת קטן יותר, אבל בהחלט מייצג נאמנה את היד המוכרת במטבח. הגעתי לשם אתמול לארוחה לילית קלילה על הבר, וזה אחרי שלוש שעות של חזרות לקראת מופע הסטנדאפ והמוסיקה "מזוית אחרת" (יום חמישי, 22.5.14, בית ציוני אמריקה, 21:30, אם אתם מתעקשים לדעת), וגם במצב רוח טוב לרגל סיום צילומי הקליפ לשיר הנושא של אלבום הבכורה "לך על זה". מה גם שיפו, העיר שאני מתגורר בה עכשיו, הולכת ומתפתחת לעיר שכיף לבלות בה. 5 דקות מהבית, יוסי שטרית, אהרוני בכבודו ובעצמו מנגן על הפטיפונים. מה רע?

נכנסתי פנימה ואחרי הברכות הבלתי נמנעות לאהרוני (בכל זאת, איש חיי לילה ושף מוערך בצדק), תפסתי מקום על הבר. לא היה חשק לבשר בשעה הזו מה גם שהמנות הבשריות נוטות לכבדות מה וגם משלבות רובן ככולן בשר וחלב באותה צלחת. זה כבר קצת יותר מדי אפילו לאחד שכבר קצת פחות מתחבר להלכה היהודית, כמוני. נבחר אם כן, מדגם מייצג אחר שהרכיב ארוחה לא רעה כלל ועיקר.

הביצה- פטריות צרובות, פרמז'ן, קרוטונים ושמן כמהין (35) נבחרה כראשונה הבלתי נמנעת. קלאסיקה של קיטשן מרקט שעשתה עלייה לאונזה. היו לי זכרונות טובים ממנה בקיטשן. גם כאן הביצה נתנה עבודה. משחק כיפי של מרקמים ענוגים עם טוויסט פריך, פטריות בשרניות וביצה במרקם מדוייק. יופי.  סשימי טונה אדומה, רייס קריספי, פפאיה, קרם מנגו ועלי נבטים (58) כבר צלפה פחות. מילא גודל המנה. הרי במחיר הזה אי אפשר לצפות להר של טונה אדומה בצלחת, ובכל זאת, זה הרגיש קצת מעט מדי. הבעיה השנייה כבר נגעה לקונספט: הטונה הייתה אמנם איכותית ופירורי האורז שעליה הביאו טאץ' נחמד, רצועות הפפאיה תרמו את שלהן, רק שהנבטים ובעיקר קרם המנגו הרגישו קצת לא שייכים. הקרם, בטעמי מנגו טהורים, היה תקיף ומתוק הרבה יותר ממה שדג עדין ואצילי כמו טונה יכול לשאת על כתפיו. הפפאיה נתנה שם מתיקות די והותר. לא היה צורך בו. לזכות צוות המסעדה הקשוב ייאמר שאחת העובדות במקום ניגשה לשאול אותי מה אני חושב על המנה. גם היא הסכימה שקרם המנגו לא ממש שייך. אין ספק שבחירה אחרת, נניח קרם פטרוזיליה או אפילו כוסברה על בסיס שמנתי מעודן, הייתה עושה חסד עם המנה. מדובר, חד וחלק, בבחירה לא נכונה של קונספט ולא בחוסר דיוק בביצוע. הקונספט הכללי של אונזה כל כך נכון, שלא נורא אם מפקששים במנה אחת. מה שכן, רצוי לתקן.

קפלטי סלק עם גבינה כחולה (52) תיפקד על תקן המנה החמה, ראשונה על גבול העיקרית אם תרצו. כאן נרשמה חזרה למסלול ההצלחות. הבצק אמנם היה קצת אל דנטה מדי לטעמי אבל הכמות סבירה, הטעם איכותי, המתיקות של הסלק, הקיק של הגבינה הכחולה כמו שרק גבינה כחולה יודעת. צמד ירקות שורש מקסימים, גם הם  שלוקים בחמאה אל דנטה, פרמזן כמו שצריך. לא מנת ענק, אבל משביעה בהחלט ובעיקר טעימה. עוד טיפה טאץ' בבצק היה מביא אותה לשלמות אבל ייתכן שזה רק עניין של טעם מוס שוקולד עם פירורי קראמבל קרפ, שמן זית ומלח (26) , טוב מאד,  במרקם אופטימלי, עם נגיעות המלח הגס שתמיד מקפיצות כל קינוח שוקולדי לגבהים, סגר יופי של בילוי.

אז לא זול באונזה, זה נכון. 197 שקל כולל לחם ושתייה השארתי שם, אבל גם לא הרגיש יקר. האווירה במקום שווה את זה. צריך גם להבין מה באים לאכול. לא מדובר באוכל בכמויות שאמורות ללוות בירה למשל, אלא במשהו שובב ומפונפן שמתכתב עם מסעדת האם. ככזה, האוכל נע בין טוב לטוב מאד. עוד כמה שיופים ותיקונים רק ייטיבו עימו, ואז יהיה שם באמת כיף בלתי משתמע. עם המקצוענות שמקרינה מכל פינה, השירות הקשוב של המלצר המקסים עידן, ועם הרצינות שמקדישים שם לפרטים. אין ספק שזה גם יקרה. כבר עכשיו כדאי גם כדאי ללכת לשם. 5 דקות מהבית. יש סיבה לא לחזור?

נ.ב הנה הקליפ של "לך על זה" תבלו :)

https://www.youtube.com/watch?v=ILtBFpMys4U