יש לנו מסורת משפחתית להתאסף תשע נפשות פעם בשנה בצהרי היום בחדר הפרטי של מסעדת רפאל. הפעם הגענו בחשש די מבוסס שזה לא יהיה כתמול שלשום. ואכן היו חריקות, אבל בסהכ  הארוחה עברה בשלום בעיקר את הרף הקולינרי .

כנהוג בארוחה העסקית שעלותה הבסיסית 130 ש"ח לסועד, הוגשו לשולחן סלטים ומזאטים מגוונים (לבאנה, גבינה טעימה מאד שלא פיענחנו מוצאה, סלט תפו"א בינוני,חצילים עם ירקות, סיגרים ,חסה, עלי גפן  ואולי עוד כמה שפרחו מזכרוני). הרוב היה טעים מאד, מעניין , מוגש אסטטי ובשפע.

לעומת זאת הלחמים והפוקצ'יה הידועה בציבור לא היו דומות למה שהורגלנו בעבר. הפוקצ'יה משום מה נפרסה לשני חלקים והייתה מחוסרת את הציפוי המבריק והנאה לעיניים. גם הטעם לא משהו.

למנה עיקרית הרוב הזמינו דג היום שהיה מוסר ים ולא תאם את רמת הציפיות. היה בסדר ותו לא. אני אישית אכלתי כבד עגל שהיה מצויין ובעיקר לא מיובש כפי שקורה לעיתים . הדעה הכללית הממוצעת הייתה של שביעות רצון מסוייגת. ציפו ליותר.

את היין הבאנו איתנו והופתענו מאד לגלות שדמי החליצה הגיעו ל 50 ש"ח לבקבוק. אני סבורה שזו שערוריה ומחיר גזל. כוס יין של עיסקית עולה 44 ש"ח שזה גם שוד ביום בהיר.על מחירי בקבוקים כבר נמאס לכתוב.

השרות היה קצת מבולבל, למשל המנות העיקריות הוגשו לפני שהניחו סכום על השולחן. כאילו חסרה יד מכוונת. עם זאת המסעדה עדיין משדרת שעסקים כרגיל למעט העובדה שהייתה חצי ריקה שזו תופעה שטרם נתקלנו בה.

המחיר הסופי הממוצע לסועד הסתכם ב 160 ש"ח כולל תשר.