למען הגילוי הנאות, אני מוטה מראש לטובת אייל לביא כך שאחרי פסק זמן חידשנו גסטרו ואני את מסורת ארוחות הצהריים המשותפות ברוקח 73. מאחר שמנות הדגים היו זכורות לנו לטוב, זה היה מה שבחרנו. למנה ראשונה לקחנו מרק דגים בזעפרן ופסטיס, שהיה יותר ציר, ללא נתחי דג, והיה טעים ביותר. הפסטיס היה רק שמץ גוון, ולמרות שאני מעדת שונאי טעם האניס, פה הוא לא הפריע ואפילו תרם. המרק הגיע עם רואי חריף מעט ופרוסות קלויות ופריכות, די חסרות ייחוד.
למנה עיקרית הזמנתי פילה דניס בנוסח באסקי, על חציל קלוי בגריל, עם בצל ירוק ושקדים. הבחירה הסתברה כמצוינת – נתח הדניס היה פריך מבחוץ ועם זאת עסיסי, מצע החציל הסתבר כקרם חציל עדין, והשילוב היה מעולה. לצד המנה הגיע סלט ירוק עם אגוזי מלך ברוטב מתקתק, שהיה גם הוא מוצלח.
מעברו השני של השולחן הוזמן פילה לברק צלוי על מצע ניוקי בציר דגים, יין לבן, עגבניות ומרווה שגם הוא היה מוצלח ועדין (למען הגילוי הנאות, המנה הגיעה מעוטרת בסלט ארוגולה ופרמזן, שהועבר אחר כבוד לצלחת שלי מאחר ששותפתי לארוחה לא מחבבת ארוגולה).
יחד עם הארוחה הגיע קנקן המים הקרים שביקשנו (ואשר הוחלף בקנקן שני מלא בלי שהיינו צריכות לבקש), סלסלת לחם ובה לחם לבן ולחם שאור מוצלחים, וטאפנד.
למנה אחרונה, שותפתי שיכולה להרשות לעצמה להתעלם מקלוריות (לאושרה) ביררה מראש שיש מוס השוקולד, שהיה זכור לה לטובה מביקור קודם. במקום המנה הזערורית האופיינית לארוחות עסקיות הגיעה צלחת מרשימה של מוס שוקולד טובל ברוטב. מטעמי הימנעות מפחמימות נבצר ממני לטעום, אבל הסועדת דיווחה שהיה שווה לגמרי כל קלוריה.
יחד עם אספרסו, הגיע החשבון לפני טיפ ל-268 ₪ מוצדקים לגמרי. נעים לראות שף ששומר אל איכות לאורך כל כך הרבה שנים.