פורום ביקורת מסעדות
נושא: אל ג'מילה  לצפיה בהודעה המקורית
תאריך: 05/06/2014 | 22:11
15
762
כבר חששתי להגיע לאל ג'מילה, חשבתי שאולי טיפחתי ציפיות גבוהות מדי ושאני בדרך להתאכזבות אחרי כמה ביקורות פושרות, כולל של בוב שאני מאוד מעריך.  אשמח לספר שכל החששות התפוגגו, הארוחה שאכלתי שם בצהרי שבועות היתה מתפיעה ומרעננת, אולי המרגשת שאכלתי בארץ בשנה האחרונה. אבל נתחיל בהתחלה.

המסעדה ממוקמת בפאתי שוק הפשפשים, בחלל רחב ומלא אור. כהרגלי שיחקתי גלגל שלישי לזוג הנשואים, לאחר שהתיישבנו ניגש אלינו המלצר, אדם מבוגר ממוצא ערבי. באמצע הארוחה הערתי בפני חבריי כמה מרענן זה לקבל שירות ממלצר אמיתי, כזה ששולט בתפריט, שיודע להמליץ על המנות הנכונות, שיש לו שקט ושמשרה נעימות. בקיצור, לקבל שירות מבנאדם שמכבד את המקצוע ולא מאיזו שחקנית שרואה בזה חלטורה. עיון בתפריט העלה כמה דברים מוכרים אך גם כמה מפתיעים. ברוח שבועות החלטנו על כיוון ימי לארוחה. לסיבוב הראשונות הזמנו:

קובה ים:  מעטפת קראנץ' בורגול ממולאת בתערובת עשבי תיבול פיקנטית ודניס נא. מוגש בליווי רוטב ציר דגים וסמנה (40): במילים אחרות סביצ'ה עטוף בציפוי של קובה, נשמע קצת סתמי אבל הו כמה שזה טוב. המילוי עצמו שופע רעננות וטריות, הבורגול המטוגן מוסיף את הקראנץ' והרוטב החמאתי-לימוני מטיס את הכל למעלה. המנה הטובה בין הראושונות.
שיפוד אינטיאס מעושן: פילה אינטיאס בעישון ביתי, מוגש בליווי בשר חציל מוקצף (40): המנה הפחות טובה מבין הראושנות. שלוש קוביות האינטיאס שהגיעו על שיפוד היו עשויות מדי וטיפה תפלות. בשר החציל המוקצף היה בעצם קרם חציל שרוף מעולה, אם הייתי מקבל רק אותו עם לחם הייתי מרוצה יותר. חשוב לציין שהמלצר רמז לנו שהוא פחות ממליץ על המנה הזו אבל אנחנו בחוכמתנו הרבה התעקשנו.
סלט טבולה פשפש: ירקות קצוצים, פירות הדר ותערובת של קינואה ובורגול מלאים בתיבול שמן זית ולימון (42): סלט טבולה טעים וטוב, אך לא מסעיר משהו.

מכאן המשכנו לעיקריות, על טהרת הדגים:
לברק מדפון: לברק שלם קבור בעיסת מלח אפוי בטאבון מוגש עם סלט קצוץ (88): הדג, שחולץ מתוך קבר המלח שלו על ידי המלצר מול עינינו המשתאות, שמר על עסיסיותו וספח אליו מעט ממליחות המעטפת, ביצוע נהדר לקלאסיקה. הסלט הקצוץ הנלווה היה סטנדרטי אבל לא היה צורך ביותר מכך.
טאג'ין פילה דג לבן: פילה דג לבן אפוי בטאבון על מחבת יצוקה מוגש עם טחינה בליווי ירקות שורש אפויים (90): פילה הדג, לוקוס במקרה שלנו, היה קצת עשוי מדי ומעט אנמי. ירקות השורש שליוו אותו היו טעימים והשתלבו נהדר עם הטחינה. המנה הפחות טובה מבין העיקריות.
"תעשימה" - תרופת סבתא: פילטים של דג מגולגלים בבצק ספיחה אפוי בטאבון ומוגש בליווי סלט "שינקלשה" וטחינת שקדים (88): הו התעשימה! אין הרבה מה להסביר פה, חוץ מזה ששינקלשה זה סלט עגבניות מתובל, שטחינת השקדים מעולה ושכל השילוב אלוהי. מנה שבקלות נכנסת אצלי לטופ 5 בעיר ושרק בשבילה אני מוכן ליסוע עכשיו שוב ליפו.

לאחר הפסקת עישון קלה (פאסיבית מצידי ואקטיבית מצידם), חזרנו לקנח:
"מיסטיקה": מלבי זעפרן, מוגש בליווי רוטב הדרים וגרידת קליפות תפוז מבושלים בסוכר ופיסטוק חלבי קצוץ (30): מלבי בגוון צהוב, עם טעם הדרי עמוק. שילוב מרענן עם קליפות התפוז, מעולה.
"אוטן": דבלים ממולאים בפירות טריים במעטפת בצק פריך על קרם הל ומרווה (30): שוב שילוב מעניין, הפירות החמיאו לדבלים שלא היו מתוקות מדי, והקרם נהדר.

במהלך הארוחה שתינו בירה, אני וואינשטפן מחבית וחברי בקבוקי סטלה. במהלך הארוחה הוצאו לכל יושבי המסעדה כוסות קוקטיילים פירותיים על חשבון הבית, אלא התאימו מאוד לצהרי היום החמים.
אם זכרוני אינו מטעני החשבון הסתכם ב580 ש"ח לפני שירות.

לסיכום, למרות שלא כל המנות פגעו בדיוק ושהורגשה חולשה בגזרת הראשונות, אל ג'מילה היא פנינה נדירה, מקום שמביא את בשורת האוכל הישראלי החדש האמיתי, שבו אתה מרגיש את החיבור למסורת ולאדמה, שאינו מנסה לחקות שום דבר. כולי תקווה שהמקום יעלה ויצליח כי אם לא אראה זאת ככישלון של תרבות האוכל בישראל. מקווה שתסכימו איתי, למרות שאקבל אם לא, לפחות אבקש שתנסו.