היינו בוואלה מיד כשנפתחה בשנית, לפני כמה שנים. האוכל היה ממוצע ויקר מידי, אבל אמרנו לעצמנו שאלו יסורי ההתחלה. חלפו מספר שנים וחזרנו, למרות הביקורות הפושרות שקראתי. כמה גרוע כבר יכול להיות? אם להגיע לדורה התחתונה: התשובה המשמחת היא שלא גרוע מידי. הצדדים השלילים הוא שיקר באופן חסר פרופורציה, הם חסרי גישה מקצועית ולא טעים מספיק. והרי לדיווח המפורט:

שמונה אנשים התכנסנו בוואלה בחיפה על מנת לחגוג אירוע משפחתי. בשולחן 5 קרניבורים ו-3 צמחונים. המסעדה בשעות הערב הייתה ריקה למדי (למעט שולחן גדול אחד), אך התמלאה עם הזמן. הקרניבורים בחרו את דיל הפיקס: מנה ראשונה, עיקרית, כוס שתייה וקינוח ב-138 ש״ח. הצמחונים הסתפקו במנה ראשונה ועיקרית.
מה היה לנו?
קרפצ׳ו שהיה לטעם טועמיו חסר טעם.
מרק דגים שהזמין חובב הדגים שהיה יחסית טפל (הוא עוד יתגעגע לטפלות הזו כשתגיע המנה העיקרית) וחסר ניחוח דגים משמעותי.
מרק בצל שהיה טעים, אם כי הצמחונים חשדו שהוא אינו צמחוני למרות שצויין שהמזמינים צמחוניים. מילא, באמת היה טעים.
פטריות ממולאות סבירות.

למנות העיקריות אוזהרנו שנצטרך להמתין ואכן המתנו להן זמן ארוך... אולי בגלל זמן הבישול, אולי בגלל שהשולחן הגדול קיבל לפנינו. בכל מקרה, חיכינו כ-30 דקות, ורק כי לא מדדתי על הדקה אני מקטינה. בפועל היה זמן ארוך שגרם לכולנו לכרסם שאריות של בצק עלים שדבק בקערת מרק הבצל. לרוב לא מפריע לי להמתין בין המנות, אך הזמן כאן היה מוגזם.

כשהגיעו העיקריות התגלתה האכזבה... או קרפצ׳ו טפל בראשונה מרמז על הבאות.
כל הדילים לוו בסלט עלים קטן וברושטי קטן.

אוסובוקו שהיה עשיר וטעים.
ז׳נבה (פירות ים ברוטב חרדל) שהיה טוב.
רושטי 4 גבינות שהיה משעמם  והרוטב שסופק לצידו (עגבניות) לא התאים לו ולא שיפר אותו במאום.
לוגאנו (פירות ים ברוטב שמנת זעפרן על מצע קרפ ביתי) שהרוטב שלו היה מלוח באופן בילתי ניתן לאכילה. חובב הדגים ומאכלי הים הזמין ולא הצליח לסיים חצי מהמנה. נוספים בשולחן טעמו וכולם הסכימו שמלוח מידי. תגובתה המפתיעה של המסעדה בהמשך.
אינטלאקן (מאפה פילו במילוי מנגולד וגבינה עם רוטב עגבניות זהה לזה שהוגש ליד הרשטי) שהיה לטעמי מעט שומני מידי אבל המילוי היה טוב. בגדול הייתה מנה אהובה.
פילה בקר ברוטב דובדבנים שלא שימח את זו שקיבלה אותו. הבשר לא היה רך מספיק והתיבול לקה בחסר.

בפינוי השולחן הוחזרה מנת הלוגאנו הכמעט שלמה עם הערה שהרוטב מלוח מידי. המנה נלקחה ונאמר שיאמר לשף. שולחן של 8 איש עם הערה אחת קונקרטית. כעבור זמן קצר חזר המלצר ואמר שהמנה נטעמה במטבח והיא עשויה כרגיל ושייתכן שהאוכל(ים) לא רגילים לזעפרן. בקיצור: אנחנו סבבה זה אתם שאין לכם שום הבנה קולינרית וואט סו אבר. וזה שהזמין? דווקא מכיר זעפרן ואכל אי אילו מנות עם זעפרן בעולם. ״זה לא הזעפרן״ הוא יאמר לנו אח״כ: ״זה המלח״. בעיני תגובה מוזרה, מרושלת וחובבנית של המסעדה. התגובה דווקא הלכה נהדר עם שאר מרכיבי הרישול במסעדה כמו עובש על התקרה במקום נשיבת המזגן והיעדר מטחנות פלפל. מנות במסעדה פלצנית מוטב שיגובו בדברים נוספים מעבר למחיר לא פרופורציונלי למנה. ואם אין מטחנות פלפל אז אל תגרמו לנו לבקש פלפל גרוס: תביאו צלוחית מבעוד מועד.

המנות האחרונות הן המנות שצברו הכי הרבה מחמאות: טעמנו את כולן (אחת או שתיים היו על חשבון הבית) והיו טעימות, מתוקות במידה ומעניינות. גלידת המרציפן והתמרים הלחים היו האהובים ביותר. קרם הבורלה היה הכי פחות אהוב והיה יחסית טפל ועם ציפוי שאינו שביר דיו.

את הארוחה ליוו שני בקבוקי יין: יין הבית שנעשה בשיתוף עם ייקב חיפאי ויין נוסף שאינני זוכרת מהו. בכל מקרה: שניהם היו טובים.

חשבון לשמונה איש יצא 1300 ש״ח. יקר מידי עבור התמורה הממוצעת. קיבלנו שובר הנחה של 10% לפעם הבאה. לא נראה לי שתהיה כזו: שני ביקורים בהפרש של מספר שנים ואותן בעיות, אותו תימחור מופרך ואותו אוכל לא טעים מספיק. חבל.