את פיצרוי רציתי לנסות כבר המון זמן, אבל קצת לא יצא וקצת לא הצלחתי להמציא סיבה שתצדיק את זה (בכל זאת, סטודנטית וזה). קצת ויתרתי, אבל אתמול, אחרי מבחן מבאס ביותר והמשך יום לא מוצלח בהרבה, בן-הזוג חזר הביתה עם הפתעה: חדשות טובות, והנחיה מההורים שלו – 'צאו לחגוג במסעדה טובה, עלינו'. ההזדמנות נמצאה.  

המסעדה נמצאת ברחוב הירקון באזור שאני לא מאוד מחבבת, אבל המקום עצמו די נחמד. הגענו והושבנו בחוץ (נראה ששם נמצאים רוב השולחנות). ההושבה לא מאוד צפופה אבל גם לא מרווחת.
אחד הדברים שמצאו חן בעיני הוא שהמנות לא מאוד גדולות ומתומחרות בהתאם. אני תמיד רוצה לטעום יותר מדבר אחד, ובזוג ניסינו לא מעט מנות. העתקתי את מחירי המנות והתיאור מהתפריט ברשת.

|לחם| (18 ש"ח): לא היה פירוט בתפריט אבל הגיעה סלסלה עם מגוון סוגי לחמים וגם מקלות גריסיני טעימים, עם רוטב יוגורט לימוני ושמן זית עם חומץ פטל. היה מוצלח, אבל הגיע הרבה לפני שאר האוכל ואחרי שסיימנו אותו חיכינו עוד לא מעט זמן למנות.

טרטר טלה: בריוש, קרם אורוגולה, חומץ פטל, חלמון, טבסקו (56 ש"ח):
המנה הוגשה בצורה מאוד יפה. הייתה חתיכה של בריוש בתחתית, עליה הטרטר ומעל עיגול צהוב שהתגלה כחלמון מבושל (קצת חבל כי אני מעדיפה חלמון נוזלי, אבל עדיין – מאוד יפה). בצדדים היה קרם ירוק, ועוד חתיכת חלמון על ג'לי לא מזוהה, ולמטה עלים ירוקים כלשהם. בצד היה מאפה קרקרי למראה. המלצרית הניחה את המנה בלי להסביר בדיוק מה כל מרכיב במנה, מה שהתגלה כבעייתי קצת, כי פה ובמנה הבאה עלתה נקודה בעייתית: התפריט לא מדויק או מפורט מספיק, ומה שהגיע לא היה ממש תואם. העלים שעליהם הונח הטרטר התגלו ככוסברה (ואני מאלה שמתעבים את הטעם, ברמה קיצונית), והקרם הירוק היה בזיליקום ולא אורוגולה (יותר טוב לי, כי אורוגולה אני לא אוהבת). בנוסף, לא זכרתי בדיוק את אוסף המרכיבים שצוין בתפריט וההגשה גם מקשה לזהות כל דבר, ועכשיו כשאני קוראת את התיאור אני מבינה שהג'לי העלום שלקחתי ממנו ביס ואז שתיתי את כל המים בשולחן היה הטבסקו. הסבר מהמלצרית וזה היה נחסך ממני.

דמפלינג: יוגורט, שומשום שחור, גזר, כרישה, סויה לבנה (42 ש"ח)
עבורי, המנה הכי פחות מוצלחת בארוחה. הגיעו ארבעה כיסונים, ולצדם משהו לא מזוהה. שוב, לא קיבלנו הסבר מהמלצרית שהגישה את המנות (המנה הזו והטרטר הגיעו יחד). כאן החופש בהתאמה בין התפריט למנות הופיע שוב: קודם כל, בכיסונים היה ללא ספק סלרי במקום כרישה (לי זה לא היה טעים, בן-הזוג אכל). דבר שני, את הדבר הלא מזוהה הצעתי לבין הזוג (שהמנות שלו עדיין לא הגיעו), וטוב שכך – כי הוא התגלה כחציל: עוד משהו שאני לא נוגעת בו. בגלל שאני בררנית באוכל ובגלל שהמנות בפיצרוי מורכבות מאוד וניכר שהושקעה בהן מחשבה, הקפדתי להזמין רק מנות עם מרכיבים שאני אוכלת ולא לבקש שינויים – אבל זה אפשרי רק אם המרכיבים מצוינים בתפריט. במקרה של הכוסברה והחציל הם היו חיצוניים לעיקר המנה ויכולתי להימנע מהם, אבל זה די מרגיז כשזה קורה בשתי מנות ברצף.  


כאמור, המנות שלי הגיעו ראשונות. שתי המנות שבן-הזוג הזמין לא הגיעו בזמן שאכלתי, וגם לא הגיעו די הרבה זמן אחר-כך. בשלב מסוים קראנו למלצרית והזמנו עוד מנות (כדי שיגיעו זמן סביר אחרי אלו שכבר הזמנו – לקח למקום הרבה מאוד זמן להוציא מנות לאורך כל הערב). אחרי הרבה מאוד המתנה הגיעו שתי מנות הבשר שהזמין בן-הזוג:

48 שעות: ספייר ריבס חזיר, חמאת תפוחים, כוסברה, בצל ירוק (40 ש"ח)
הגיעו שלושה שיפודים ועליהם חתיכות ספייר ריבס. אני לא התלהבתי במיוחד – המנה הייתה שומנית מדי לטעמי ומשהו בטעמים לא התחבר ולא הצלחתי להסביר לעצמי בדיוק מה. זה לא משנה – בן-הזוג, שלרוב אוכל בשקט ובמהירות כל מה שנותנים לו, עצר כדי לומר: "וואו, זה טעים" - מאוד לא אופייני לו. עבורו זו הייתה המנה הכי טובה בערב.

נתח קצבים: קרם בצל מקורמל, שעועית לבנה, רוטב יין אדום, שום (68 ש"ח)
מנה שלא טעמתי ממנה הרבה. בן-הזוג אמר שהיה טעים אבל לא מיוחד/מעניין. לצד המנה הגיעו פלחי תפוח אדמה פריכים ברמה שלא ידעתי שאפשרית עם פלחים עבים. אני לא אוהבת צ'יפס אבל זה היה לי ממש טעים.

כאן עצרנו עוד פעם וחיכינו לסבב הנוסף של מנות שהזמנו שיגיע. במקביל למנות האלה, בן-הזוג שתה קוקטייל בשם גלאפגוס שאני לא מוצאת את התיאור והמחיר שלו ברשת אבל כלל ברנדי ומיץ תפוזי דם. אני לא אוהבת משקאות אלכוהוליים אבל טעמתי וזה היה מוצלח.
בהמשך הגיעו:

פטוצ'יני ג'ינג'ר: סרטנים כחולים, פטריות שינוקי, פטריות שימאג'י, מיסו, ברוקולי (55 ש"ח)
את המנה הזו הזמנתי אחרי שתי המנות הראשונות בארוחה, בשלב שבו הבנתי שאי-אפשר להסתמך רק על התפריט אם אני לא רוצה הפתעות בצלחת. לכן שאלתי באופן ספציפי למה הכוונה בפטוצ'יני ג'ינג'ר וקיבלתי את התשובה שזה 'פטוצ'יני שבתוכו יש ג'ינג'ר' ולא מעבר.
ואז המנה הגיעה. המלצרית הניחה אותה והתכוננה ללכת, ואני עצרתי אותה: "זה... אדום". "כן", אמרה המלצרית, "יש בזה סלק". כאן כמעט נשברתי. איך יכול להיות שאני טורחת ומבררת ועדיין מקבלת דברים שאני לא אוכלת? כאן המלצרית דווקא הועילה – היא וידאה שמדובר בחוסר חיבה ולא באלרגיה, והציעה לי לנסות את המנה לפני שאני מחליפה כי לדעתה אין בה טעם של סלק. על הבעיות שהיו בשירות במהלך הערב אכתוב בהמשך, אבל כאן כל-כך הודיתי לה. למנה באמת לא היה טעם של סלק, והיא הייתה מנה מצוינת. אקונומיקה כתבה ביקורת על פיצרוי לפני שבוע בערך ולא התלהבה ממנה בגלל שהמיסו המלוח השתלט לה על המנה, ואני יכולה להבין למה, אבל עבורי, שמדי פעם שואלים אותי אם אוכל הוא רק תירוץ עבורי למלח, היא הייתה נהדרת והטעמים בהחלט הורגשו. בשר הסרטנים היה בכמות טובה מאוד וזו מנה שהלכה והתפתחה וככל שאכלתי ממנה כך התלהבתי ממנה יותר.

קלמרי בתנור אבן: בטטה, דלורית, קריספי פרמזן, פלפלצ'ומה (45 ש"ח)
המנה השלישית של בן-הזוג. כאן קצת התקשינו לומר אם המנה מוצלחת או לא. הקלמרי שבה היה טעים, עשוי היטב והיה מספיק ממנו. הדלורית הוגשה בקוביות, הייתה מבושלת רק חלקית ותרמה מרקם מעניין ולא צפוי. השאר היה בעייתי יותר – המנה הייתה אגרסיבית בטעמים שלה וקצת Over the top. גם החיבור בין המרכיבים לא היה מהטובים בארוחה.

כאן אני הייתי מלאה לגמרי ובן-הזוג די שתוי ועייף ורוצה ללכת הביתה, אבל התעקשתי שנשארים לקינוח. לא מצאתי את תפריט הקינוחים אז אין פירוט.

ברולה פורצ'יני (42 ש"ח אאל"ט)
המלצרית הניחה כלי בין צלוחית לקערה ובתוכו משהו שלא נראה כמו ברולה, עם אבקה (שאני זוכרת שהייתה אבקת פופקורן) וגלידת מיסו למעלה ואיזשהו סוג של טוויל קרמלי בצד. כאן דווקא קיבלתי הוראות: צריך לקחת ביס שכולל את כל המרכיבים של המנה. עשיתי מה שנדרש ממני, כשאני מנמיכה ציפיות כי המנה לגמרי לא נראתה כמו שדמיינתי אותה, ו... וואו. פשוט וואו. אני לא חושבת שהתלהבתי כל-כך מקינוח כבר הרבה מאוד זמן. ראיתי בביקורת של אקונומיקה שבעיניה המנה לא הייתה מוצלחת אבל כאן אני חייבת לא להסכים לחלוטין. זה היה שילוב מרקמים וטעמים שפשוט עשה אותי שמחה. הברולה אמנם ללא שכבת קרמל למעלה (ולכן לא ממש ברולה) אבל אבקת הפופקורן ובהמשך גם חתיכות מהטוויל השלימו את המרקם, וגלידת המיסו תרמה לדעתי טעמים ששינו לגמרי את הטעם הבסיסי של הקרם והעשירו אותו. בחיי, אני מוכנה לוותר על אוכל לשבוע בשביל לחזור לשם ולאכול את המנה הזו שוב.

|סמיפרדו קוקוס עם אננס| (38 ש"ח אאל"ט)
אני לא זוכרת פירוט מעבר לזה. אני לא אוכלת קוקוס או אננס, אז לא טעמתי. בן-הזוג אמר שזה נחמד וזהו.

וקצת על השירות: ציינתי שחסרו לי במהלך הארוחה קצת יותר הסברים מהמלצריות שהגישו לנו את המנות. מעבר לזה, שירתו אותנו 2 מלצריות שונות, ועוד אחת הגישה לנו חלק מהאוכל. אחת הייתה מאוד נחמדה, אבל לשנייה הרגשתי חלק ניכר מהזמן שאני מפריעה במשהו. זה לא שהיא לא הייתה בסדר – הכל היה בסדר. פשוט הייתה לי תחושה שהיא די סובלת מהעניין הזה של מלצרות, או לפחות מזה שהיא המלצרית שלנו (ואני לא חושבת שאנחנו בעייתיים במיוחד). בנוסף, לידנו היה שולחן של 8-10 אנשים, די קרוב. היה קצת לא נעים כשהגיע מישהו ואמר להם, מאוד בקול, כשהוא כמעט נשען על השולחן שלנו, 'אז באיזה צ'ייסרים אני מפנק אתכם?'. לא חסרו לי פינוקים בארוחה או משהו, אבל צוין כאן כבר כמה פעמים שלפעמים כששולחנות סמוכים מקבלים יחס יוצא דופן ואתה לא זוכה להתייחסות זה גורם להרגשה שנדחפת למסיבה של אנשים אחרים. זה השתלב עם התחושה שלא ממש מרוצים מזה שאנחנו שם, וגם לחוסר העניין הכללי שכל הצוות הפגין כשבמשך חצי שעה אחרי שסיימנו לאכול את שתי המנות הראשונות לא קיבלנו את מנות הבשר שהוזמנו בתחילת הערב.

סה"כ, כולל כוס יין (שלא אני שתיתי ולא יודעת מה היא הייתה) החשבון היה 479 ש"ח לפני טיפ. לא סכום שאני ארוץ להוציא שוב בכל מסעדה שהיא בקרוב, אבל למרות החסרונות, אין לי ספק שאני אחפש אירועים שיצדיקו חזרה לפיצרוי (אבל אסתפ