[הנחושת 1, רמת החייל תל אביב]
סוף סוף הזדמן לי לנסות את המזנון של אייל שני ברמת החייל. פעם ראשונה שלי בכלל באחד המזנונים האלה. עד עכשיו הכרתי רק את הפיתה שרימפסים המקורית מאברקסס שהיתה ההשראה, כנראה, לכל העניין הזה.
מבחינת התנהלות
יש תור די מכובד מאחרי הקופה ששם עושים את ההזמנה. לאחר ההזמנה אתה מחכה שהשם שלך ייקרא, או ייצעק ליתר דיוק כשברקע מוזיקה יוונית רועשת שכדי להתגבר עליה המגישים נאלצים לצעוק בקולי קולות "משה!!!!!!!!!!!!" ואחרי זה "משה!!!!!!!!! איפה אתה!!!!!!!!!!!!!!!" ועוד קצת אחרי זה "משה!!!!!!!!! אנחנו מחפשים אותך כבר שעההההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!". היו שכתבו שהאוירה שם שמחה. אני מצאתי שם בעיקר רעש, ולא שמחה. אבל מילא. כבר עברתי סיוטים יותר גדולים בדרך לפיתות במקומות אחרים.
מה שכן נחמד בזמן שמחכים זה שאפשר לנשנש קרעי פיתות עם טחינה או שמנת שהם שמים על שולחן בצד. דרך מאד חביבה להעביר את הזמן ולהתוודע לפיתות המצויינות של המקום.
התפריט
מתחלק בעיקר לפיתות על טהרת הבשר VS פיתות "מהשדות". מהים אין שם, לפחות לא כרגע. מהבשריות בחרתי את האינטימית. בשר שבושל איזה מאה שנה בערך עם טחינה ועוד כמה דברים שהיה קשה לעקוב אחריהם ברעש הגדול.
הפיתה עצמה
, כמו שאפשר היה להתרשם כבר בשלב הנישנוש - מעולה. מהסוג המעט "צמיגי" ולכן לא מתפורר בכלל ומחזיק היטב את המילוי. המילוי - וואו. הבשר היה ממש ממש ממש כמו שאני אוהב. רך כמו חמאה עם טעם של שעות על האש. אפשר להגיד הרבה על אייל שני אבל בהסתכלות על המוצר בלבד בלי הרעש, המוזיקה, הצעקות, הפרסונה של האיש, וכו' - מדובר על מנה שכל ביס שלה הוא הנאה. נורא פחדתי להתאכזב אבל יצאתי מאד מאד מרוצה ממה שקיבלתי.
מבחינת מחיר
: 38 שקלים לפיתה הזו ויש עוד שתים במחיר דומה של 36/38 שקלים הוא מחיר סביר בעיניי. אמנם "כולה" פיתה עם בשר טחינה קצת בצל ועוד קצת פינוקים אבל על ארוחה מלאה משלמים ברמת החייל בין 45 ל-50 שקלים. הפיתות הירקות יותר באיזור ה-48 שקלים זה כבר שאלה יותר קשה...
לסיכוםםםםםםםםם
: כארוחת צהרים - זה מאד רחוק ממה שאני מחפש כי זה ממש לא ארוחה מאוזנת ומזינה, אבל נראה לי שפעם בחודש - המקום בהחלט ראוי לביקור. אולי ביום האחרון של החודש כשהתן ביס ממילא כבר ריק... בקיצור - אחת ל... אני בהחלט אשמח לחזור.
