רוסטיקו, רח' רוטשילד 15 ת"א: זיגזג
לדיווח המלא על רוסטיקו בבלוג פה גדול
רוסטיקו היא טרטורייה (כינוי למסעדת איטלקית קטנה בה מגישים אוכל ביתי) קטנה, אינטימית ונעימה בתל אביב. למסעדה שלושה סניפים בעיר.
באתר המסעדה נכתב כי "רוסטיקו היא טרטורייה איטלקית אמיתית ואותנטית, רוסטיקו רוטשילד הוקמה בשנת 2005 ובעקבות הביקוש הרב הוקמה רוסטיקו בזל בשנת 2008, עפ"י אותן אבני היסוד, ובמהרה הפכה לאהובה לא פחות מאשר אחותה. טרטורייה היא מונח איטלקי הבא לתאר מקום שבו ניתן ליהנות מארוחה שווה לכל כיס באווירה נוחה חמימה ומשפחתית. רוסטיקו מביאה עימה את הטעמים האיטלקים המדויקים והחוויה והשמחה של המטבח והאירוח האיטלקי היישר לתל אביב, זאת בין השאר באמצעות המאמא האיטלקייה שבידיה המאומנות מכינה את בצקי הפיצה, הריזוטו, הרטבים האיטלקיים והקינוחים המתוקים".
ביקרתי במסעדה פעמיים בסניף ברחוב רוטשילד בת"א. מכיוון שהביקור הראשון השאיר אותי עם תהיות (הסברים בהמשך) ערכתי ביקור שני.
האווירה במסעדה נעימה. בערב חשוך למדי אך לא מדי, העיצוב מאוד נעים והתחושה היא שמגיעים למקום כפרי וחמים. מקום טוב לבילוי רומנטי.
הזמנו את המנות הבאות:
- פוק'צה (24 שקל) שהיתה למעשה לחם דק מאוד, גבשושי, והיה תפל וקשה בחלקו. משהו שפעם הייתי מקבל בפיצריות שכונתיות לצד פיצה. הוגש עם פסטו וממרח עגבניות שלא עזרו במיוחד. זו היתה פוקצ'ה מאוד לא טעימה ולא מוצלחת
- קרוסטיני ארטישוק : קרוסטיני עם ארטישוק, תפוחי אדמה, שמן כמהין, שמן זית פרמזן, טפנד זיתים (44): מנה מהספיישל של היום. הקרוסטיני עצמו היה טוב, עליו היה ממרח תפוחי אדמה שגרתי שהיה דומיננטי מאוד ומעט מאוד ארטישוק. זו היתה מנה בינונית מאוד בעיקר בגלל מיעוט הארטישוק במנה וכמו כן כמהין לא הורגש. ציפיתי ליותר טעם של ארטישוק וקיבלתי בפועל בעיקר ממרח תפוחי אדמה שאני יכול להכין בבית. .
- קפלה דה פונגי - פורטובלו במילוי ריקוטה די באפלו ועשבי תיבול על לחם קלוי, עם קרם קונפי שום, בליווי ארוגולה פרמג'אנו ונגיעת צ'ילי (45) : למרות ההגשה המעט מבולגנת, זו היתה מנה מוצלחת. המילוי של הריקוטה היה עשיר ויחד עם הפטריות היה שילוב מוצלח. כמו כן הלחם הקלוי היה פריך מאוד וספג את טעם השום, היה מצוין.
- פפרדלה בולונז- תבשיל בקר, רוטב עגבניות וירקות שורש בבישול ארוך (65): פסטה טובה, עם הרבה טעם. נעשתה אל דנטה כראוי. הבשר היה רך וטוב גם הוא. הבשר בושל, לדברי המלצרית, עם ירקות שורש כמו גזר, סלרי ועוד. רוטב העגבניות היה גם טעים, לא תעשייתי, לא מימי ובמינונים הנכונים. המלצרית גירדה לבקשתנו פרמזן אבל היה עדיף אילו היה מיכל פרמזן על השולחן שזה דבר סטנדרטי במסעדה איטלקית. מנה טובה שנהנינו ממנה
- פיצה טארטופו - קרם פטריות כמהין, מוצרלה די באפלו, פטריות שמפיניון פטרוזיליה שמן זית ופרמג'אנו (61): הפיצה היא ביאנקה (ללא רוטב עגבניות) בגודל של פיצה אישית.הפיצה היתה גרועה. היא סבלה מ-2 בעיות: בצק וגבינה: אחת- בצק דקיק מאוד (מהדקים ביותר שאכלתי) תפל, יבש ולא קראנצ'י. השניה- קמצנות בגבינה (ראו בתמונה כמה מעט גבינה). טעם הכמהין הורגש, והבעיה היתה שהורגש יותר מדי. כמהין זה טעם כל כך דומיננטי שפשוט אי אפשר לאכול אותו לבדו יותר מכמה ביסים בלי משהו נוסף שיאזן אותו. זו היתה פיצה גרועה מאוד, וכבר אחרי הסלייס הראשון איבדתי את החשק לאכול.
- ניוקי ערמונים וגבינת מסקרפונה - ערמונים צרובים, שום, גבינת מסקרפונה, פורצ'יני, תרד ופרמזן (67): הניוקי הינם בעבודת יד ונעשים במקום. אני מוצא את עצמי נזהר מלהזמין מנות מתוקות על בסיס שמנת בלבד. הזמנתי את המנה כי היו מרכיבים נוספים כגון תרד, שום והפרמזן שאמורים לאזן את המתיקות של המסקרפונה והערמונים. הניוקי עצמם היו רכים, טובים ואווריריים, לא נמסים בפה (כמו בקוצ'ינה תמר למשל) אבל טובים. הבעיה היתה הרוטב שבו הורגשה כמעט לחלוטין רק המתיקות של המסקרפונה והערמונים. שום, תרד, פרמזן שהיו אמורים לתת "עוקץ" ולהוסיף טעמים לא הורגשו כמעט. הוספתי פרמזן בעצמי שלא עזר. זה היה למעשה ניוקי שמנת פטריות עם טעם די "שטוח" שטעמתי רבות בעבר, ובתוספת מעט ערמונים.
- לקינוח לקחנו צ'אמבלה פיסטוק - עוגת שקדים ופיסטוק, רוטב דובדבנים וקרם מסקרפונה מוגשת עם גלידת שוקולד לבן (39) : ממבט ראשון המרכיבים לא נראו לי קשורים אחד לשני, אבל המלצרית המליצה ואמרה שלא נתחרט. לא התחרטנו. השילוב של הטעמים מצוין, לא מתוק מדי וממכר ממש. קינוח אדיר.
- כמו כן לקחנו סקצ'יאטינה אלה נוטלה (39): המדובר בבצק פיצה במילוי נוטלה ומסקרפונה. המנה נאפית בתנור ומוגשת חמה. נוטלה חמה היא תמיד טעימה, אבל הבצק לא התחבר למנה ובעיקר- היה כבד כמנה אחרונה. יש כאלה שמתים על המנה (מכיר כמה) אך לטעמי היתה זו היתה מנה כבדה בגלל הבצק (לא זוכר קינוח כל כך כבד שאכלתי במסעדה) שלא מתאימה לטעמי כקינוח. באותם רגעים שטעמתי רציתי במקום זה קרפ נוטלה קליל, טעים ופשוט.
לסיכום : אלה היו ארוחות שזיגזגו לאורך כל הדרך. הדבר הטוב שיצא הוא שאחרי הביקור השני זה הרגיש לי כמו לאס וגאס שבה הייתי לא מזמן - קזינו. נצחון שלי (מנה טובה), נצחון של הקזינו (מנה לא טובה) ועוד ניצחון של הקזינו. בסוף כפי שכולם יודעים- הקזינו מנצח. קיוויתי לאוכל טוב ופשוט. הכי כיף ללכת למסעדה איטלקית ולקבל אוכל לא מסובך, שיהיה טעים ומאוזן. זה היה רק בחלקו ברוסטיקו. למרות האווירה- בדבר העיקרי -האוכל, המסעדה לא מצליחה להתרומם מעל הבינוניות.
