בעקבות הסקירה שכתבתי לפני כמה ימים על מסעדת "Buckaroo" קיבלתי גם כמה הצעות לנסיון באזור 09... אז כמו אני ממושמע, מייד קמתי וניסיתי אחת מהן שנראיתה לי מספיק מעניינת כדי לפקוד אותה מייד לאחר ההצעה.
והנה אנחנו מוצאים את עצמנו, אנוכי ורב נשמתי שתחייה חיים ארוכים... במסעדה חדשה.
לא רק חדשה עבורנו, אלא גם חדשה בסצנה הקולינרית.
 
כמו רב האנשים אני מניח שמסתובבים באזור השרון, שמחנו על עוד נקודת ציון קולינרית על המפה האזורית וכל כולנו קיווינו לערב סביר עד טוב. על "טוב מאד" אנחנו קצת פחות חושבים\מפחדים לחשוב... כי בסופו של דבר מניסיון, קשה למצוא, גם בתל אביב. לא רק בפריפריות אם להגיד את האמת. אבל זה כבר דיון ארוך, אחר, שעשינו בעבר ועדיין קיים בחדרי חדרים.
 
את טאיה (TAYA) שנמצאת באזור התעשייה קדימה-צורן פתח השף הצעיר ירון שנבל אחר השכלה במסעדות שונות מעבר לים ועוד. טאיה באה לתת מענה לאוכל מזרח רחוק במסעדה מעוצבת עם אירוח מקסים ואוכל שמושתת על מסורות אסייתיות עתיקות בהתקנה בעזרת טכניקות מודרניות, כך לפי האודות של המסעדה.
 
הגענו אמש, יום חול בשעה שמונה בערב לאחר שהזמנתי מקום עבורנו דרך הרשת. אחת המארחות\מלצריות וידתה את הגעתנו ביום הארוחה בשעות הצהריים. התחלנו לחשוב האם זה נעשה כדי לדעת אם לפתוח את המסעדה (ע"ע המסעדה הריקה לפני כמה ימים) או שהם באמת עמוסים וזו דרך מצוינת כדי להסדיר את הסרוויס שעומד לבוא. כמובן שאלו היו מחשבות ציוניות מצידנו, אך מובנות לאור המצב בארץ בתקופה האחרונה וכו...
 
אפליקציית וויז הביאה אותנו בקלות אל המרכז המסחרי שבאזור התעשייה המדובר ולאחר שורה של חנויות ומסעדות כאלו ואחרות עם חנייה סמוכה, נמצאת טאיה. מרפסת רחבת ידיים עומדת בחזית המסעדה ובפנים חלל לא קטן גם כן שעוצב בקלילות עם אלמנטים של עץ, בטון ואור.
השולחנות והכיסאות קצת צרמו לי בעין בפשטותם, אבל אני מניח שזה זרם למעצב ככה, אז זרמנו גם אנחנו. מארחת הובילה אותנו לשולחן זוגי קטן (ד"א היא אפילו לא שאלה אותנו אם הזמנו, מה שלמעשה די "חירב" את הקטע של וידוי ההגעה מהצהריים) ולאחר בקשה מנומסת, עברנו לשולחן גדול יותר עטוף ספה נוחה בפינת החלל.
המסעדה הייתה מוארת מאד וקרה ממזגן חזק. לי זה פחות הפריע, אבל לחלק הטוב של חיי זה די הטריד. הסועדים שראינו בהמשך הערב היו במגוון רחב של שילובים. משפחות עם ילדים, מבוגרים, חיילים\סטודנטים על הבר שאכלו סושי ובירה ועוד. המסעדה הייתה די ריקה כשנכנסנו, אך בהמשך הערב התמלאה קצת יותר.
 
הבטנו בתפריטים וחשבנו איך אנחנו "תוקפים" בכמה מישורים- כדי לטעום ולתהות באופן אמיתי על ייחודה, סגנונה וטיבה. החלטנו שאנחנו מנסים מגוון רחב של מנות ולאור המחירים הדי זולים יחסית, זה גם די ראלי. בדיעבד, טוב שגם עשינו זאת מכיוון שמלבד שהיינו רעבים מאד, המנות לא היו מספיקות לנו אם היינו מזמינים ראשונה ועיקרית אחת לכל אחד.
אך לפני שאני עובר למה הזמנו ואיך היה, מילה אחת על המשפט האחרון –
המנות עצמן לא קטנות או קמצניות בשום אופן וזה משהו שחשוב להבהיר. המנות סטנדרטיות לחלוטין, לא ענקיות, אבל גם ממש לא קטנות. זה אנחנו שמגיעים עם קיבולת אימתנית. אז אחרי שהבהרנו את זה, אפשר להמשיך J
 
התפריט עצמו מאד מסודר, נקי ומציע מנות בכמה חלקים; מנות פתיחה, בעיקר סלטי ירקות אסייתים, פירות ים על בסיס קלמרי ועוד מנה או שתיים מבוססות עוף.
מרקים גדושי מרכיבי, כמו אטריות, פירות ים ועוד, מנות עיקריות על בסיס דגים, פירות ים, עוף או בקר ותפריט סושי שמגיע מדוכן שנמצא בהמשך לבר המסעדה מחוץ למטבח.
 
כאמור, החלטנו להזמין מגוון רחב מכל חלק...
לפתיחה הזמנו שלוש מנות: (כל התיאורים מאתר המסעדה)
 
סלט זואי פאפיה  (29 ₪) -          
פאפיה, עגבניות שרי, בצל, שום, בוטנים, כוסברה, שום, צ'ילי ברוטב ליים,
קיבלנו קערה עמוקה עם מנה גדושה של הסלט החרפרף הזה. הוא היה מרענן, חריף במידה נכונה, לא שרף לי בפה (אני שונא את זה שזה משתלט מידי, למרות שיש אנשים שהיו מוכנים לעוד כמה רמות של חריף בה) ומרכיבי הסלט התמזגו באופן מעולה. היה לי קצת מעצבן שהפאפיה עצמה הייתה מעט סיבית, אבל זה התרכך אחרי הביס השני או השלישי. סה"כ מנה טובה מאד שפותחת את התיאבון.
 
יחד עם הסלט, לקחנו מנה נוספת מהפתיחות והפעם חשבנו לקחת משהו קצת יותר "בסיסי" ובחרנו את
קלמרי קריספי (34 ₪)    
טבעות קלמרי בטמפורה, רוטב צ'ילי מתוק, ואיולי וואסבי
אני כמעט בטוח שאמרנו את הסלט קלמרי קר, מנה אחרת בתפריט, אבל אולי ברגע האחרון המוח אותת לזו במקום. בדיעבד אולי חבל. אבל יש עכשיו תרוץ ללכת לבחון עוד מנה לפחות.  המנה עצמה יפה מאד אך "בנאלית". רינגים של קלמרי מסוג קפוא שטוגנו בציפוי טמפורה פריך,  מוגשים עם זוג רטבים רגילים לחלוטין ו"קערית" חסה מלאה בבצל ירוק, כוסברה ופלפל צ'ילי חריף טרי לרעננות, צבע ויופי. מנה שהותקנה נהדר, חמה ופריכה, אבל שום עילוי, או משהו שיש ללכת ולספר לחברה. במחיר שלה קיבלנו כמות יפה מאד אבל חוץ מזה נרשם ציון בינוני. הציפוי היה עבה מידי לגודלם של מעגלי הקלמרי, כך שכמעט ולא הרגשנו "ים". שיהיה.
 
למנת הפתיחה השלישית החלטנו לקחת משהו מסקצית הסושי ובחרנו בזו שנראית לנו הכי גדושה ומעניית -
RAINBOW (42 ₪)   
אבוקדו, מלפפון, אספרגוס, עירית, עטופים ברצועות סלמון, דניס, טונה אדומה ואבוקדו
הסושי מגיע מתצורת I\O, ולמרות הרשימה הארוכה, בפועל היו קצת פחות לדעתי. הסושי מגיע על מגש עץ מסורתי עם הג'ינג'ר המוחמץ ללא צבע המאכל הורוד ו ווסאבי. כמו שאר מסעדות הסושי בארץ גם בטאיה הציעו לנו אם נרצה רטבים נוספים כמו ספייסי מיונז, טריאקי וכדומה... נו, שויין.
קצת סויה וגמענו שמונה חתיכות די מהר. הסושי נחמד, לא יותר מזה. האבוקדו שהיה בפנים קצת השתלט לי על המרקם והאורז היה קצת חסר טעם כמו בדרך כלל בסושיות ארצנו. אמנם הסושי לא ברמה ירודה כמו ג'פאניקה\הסושיה, אבל הוא לא ברמת הטובות בארץ שגם טיבן עומד בע"מ.
קחו מזה מה שנראה לכם.