[מגדל לוינשטיין, תל אביב רחוב מנחם בגין לא רחוק מרחוב הרכבת]

 

טאיזו כבר הרבה זמן מתחמקת מביקור שלנו. השבת ביקרנו שם לראשונה לעיסקית שבת בצהרים.
 
על פי תמונות של המסעדה אין ספק שבערב היא נראית במלוא הדרה. מצד שני האוכל שם, כפי שכתבתי בעבר, לא כל כך מסתתדר לי עם שעות הערב ולכן התפשרנו על עיסקית צהרים שמאפשרת בחירה של שתי ראשונות ועיקרית אחת (לתשומת לב כתית - שתי ראשונות ועיקרית, בלי קינוח )
 
בהתאם לרוח המסעדה של שיירינג במנות - כל ארבע הראשונות הגיעו ביחד.
 
על פי סדר האכילה:

 

 

 

 

 

את העיקריות ביקשנו להגיש בזו אחר זו. שתיהן מנות של המטבח ההודי ושתיהן מנות היבשה. היתה לנו תחושה שלכל אחת מהמנות טעמים די דומיננטים שלא ישתלבו היטב עם מנות ים. .

 

 

 

השירות שקיבלנו מהמלצר לאורך הארוחה היה מושלם. זה הגיע לידי כך שכשהשארנו את הכרטיס אשראי על החשבון המלצר שלנו בדיוק לקח הזמנה משולחן סמוך וקלטתי אותו מאותת למישהו אחר שייקח לנו את הכרטיס אשראי שלא יתעכב. תודעה סביבתית שנתקלים בה בחו"ל וכל כך חסרה לי ממלצרים בארץ. מעבר לזה הוא ידע לתת תיאור מאד נכון של המנות, להזהיר ממה שצריך (חריפות) וגם להיות יותר קליל כשצריך. 

מחיר הארוחה 135 שקל לאדם. היין (52 שקלים לכוס – הרבה!) הקפיץ את המחיר מאד, אבל זה לא חדש שמסעדות מבססות הרבה מהרווח שלהם על היין.

 

בשורה התחתונה
הארוחה בטאיזו היתה מוצלחת למדי. אכלנו שם לא פחות משש מנות. למעט ראשונה אחת שלא התחברה לי - אף מנה לא סבלה מאיזה פגם מהותי או מנפילה כואבת. מצד שני – לא חווינו שם שום דבר יותר מדי מסעיר. היה טעים נטו.
 
גם אחרי שטעמתי נותרתי בדעתי לגבי ההתאמה של המקום לצהרים ולא לערב. פלוס העובדה שהיה נחמד אך לא מסעיר מקטלג אצלי את טאיזו כאלטרנטיבה חביבה לבית תאילנדי כמקום כזה של שבת בצהרים לארוחה אסייתית נחמדה אבל לא יותר.

 

זה שההשקעה בטאיזו נראית כאילו כוונה למשהו הרבה מעבר לזה... זה כבר סיפור אחר. מי שמסתדר לו ארוחה אסייתית כבילוי ערב מרוויח כאן את הערך המוסף של המקום בערב. אנחנו נותרנו עם מקום חביב לצהרים ולחזור כנראה לא נחזור בזמן הקרוב בין היתר גם בגלל שלא נראה שיש לקטנה שלנו מה לאכול שם.

 

בעתיד מתישהו אם יתחשק שוב פעם אז אני לא פוסל.