ביום ראשון היינו בבית התאילנדי. הגענו די מאוחר (אולי באזור ארבע) וחשבנו שיהיה ריק אבל היינו צריכים להמתין (קצת) למקום על הבר. השירות היה קצת מבולבל ואיטי אבל סה״כ סביר. ורק הערה מקדמית - אני אלרגית לשרימפס (וכל מה שקשור אליו) ולכן הייתי מוגבלת במנות שיכולתי לקחת. לקחנו שתי עסקיות.
במנות ראשונות:
יאם גאי - סלט עם עוף, עגבניות שרי ועשבי תיבול שהיה מעולה חריף ועם רוטב טעים (זה מגיע עם רוטב דגים אבל הוא לא היה מבוסס על שרימפס כך שיכולתי לאכול אותו). בעיניי, היה המנה המוצלחת של הארוחה.
לב - בשר עוף קצוץ עם עשבי תיבול. בעיני לא היה כל כך טעים. גם לא אהבתי את המרקם וגם בעיני הטעמים של התיבול לא היו מספיק חזקים. אני אפילו לא רציתי לאכול ממנה אחרי כמה ביסים.
חשוב לציין, למרות שלא ביקשנו את זה המנות הגיעו אחת אחרי השנייה עם זמן שחיכינו בינהן. ספיציפית, זה גרם לזה שחלקנו את המנות אבל ציינו בפני המלצר שאת אחת המנות הבן זוג בוחר ואחת מהן אני בחרתי כך שהינו צריכים לקבל את המנות ביחד. לא קריטי, אבל לי זה הפריע.
העסקית כוללת את המנות הראשונות במחיר העיקריות כך שהזמנו:
פאד נמאן הוי עם עוף (72 שח) שכלל גם פטריות - מגיעה מנה עם רוטב וליד זה אורז. בעיני היה מאוד טעים - הפטריות והעוף ספגו את הרוטב והיה טעים ואפילו השתמשתי ברוטב למנה שלי.
פאד קפאו עם בקר (72) - זו לא הפעם הראשונה שאני אוכלת את המנה, גם בבית התאילנדי וגם בטייגר לילי ועד עכשיו מאוד אהבתי את המנה. הפעם, המנה הרגישה לי חסרת תיבול (חוץ מחריף) ויבשה מידי ולא כל כך נהניתי ממנה. למעשה, הוספתי את הרוטב מהמנה של הפאד נמאן הוי כדי שיהיה לי יותר טעים.
דבר נוסף שהיה בעיני בעייתי זה שרק אחרי ההזמנה ואחרי שהביאו את המנה של הפאד נמאן הוי ציינו שהיא כוללת רוטב צדפות. זה אומנם לא היה בעייתי במקרה שלנו אבל מכיוון שהמלצר (או יותר נכון הבחור שעבד בבר) חשב שזה יכול להיות רלבנטי לאלרגיית השרימפס שלי היה מקום לציין זאת לפני ביצוא ההזמנה.
סה״כ היה נחמד אבל אני לא רואה אותנו חוזרים בקרוב. בצורה מפתיעה, בטייגר לילי היה לי יותר טעים בפעמים האחרונות שהייתי שם.