פורום ביקורת מסעדות
נושא: אנג'לינה הוד השרון - לא ג'ולי בכלל  לצפיה בהודעה המקורית
תאריך: 31/08/2014 | 20:54
15
1690
את אנג'לינה מאוד אהבנו במשפחה. מסוג המסעדות שלא מנסות להמציא מחדש את הגלגל, אפילו לא לצבוע אותו קצת, אבל כל אחד יכול למצוא שם גלגל כלבבו, והגלגלים טעימים. בקיצור, קלאסי לאירועים משפחתיים, על נשינו שלא אוכלות בשר, גברינו שלא אוכלים שום דבר אחר, טפנו שאוהב לאכול שניצלים ואבינו שבכלל לא אוהב לאכול במסעדות.
לא עוד.
 
טפנו דווקא קיבלה את השניצל שלה מהר. אנחנו חיכינו. הסתכלנו סביב, ראינו שהמסעדה בתפוסה חלקית, וחיכינו. חיכינו עוד. שקלנו לשדוד אוכל מסועדים אחר. שקלנו לשדוד אוכל מהטף. שקלנו להשליך משהו על המלצר. אבל אז הוא בא והגיש לשולחננו... פנכת רטבים. מזין. שאלנו מה קורה, תיכף יוצא, אז חיכינו. למרבה הצער, לאחר קרוב לשעה, הגיע לבסוף האוכל.
 
בגזרת הפרגית לא נרשמו תלונות, מלבד על האורז היבשושי וחסר הטעם שליווה אותה. גם פילה המוסר היה בסדר, והיתה בו רק עצם אחת. ההמבורגר הצמחוני אפילו דווח כטעים-אבל-לא-כמו-פעם, ומהביס שלקחתי, היה באמת בסדר, מלבד העובדה שהתפרק לחלקיו כל פעם שמישהו ניסה לנגוס בו, לאחוז בו או לנשום בכיוונו. ההמבורגר הלא-צמחוני שהוזמן מדיום תואר כיבש משהו ולא מדהים, אבל אכיל.
 
הסופרלטיבים הללו לא תאמו את המנה שלי (ושל אחי ואחותי). את הפילה הלבן במרינדה אכלנו שם בעבר וחיבבנו אותו בהחלט. הפעם הגיע משהו בטעם של עוף, ביובש של נגב, עם שלולית רוטב דלוח ומימי. שום קשר לא היה בין הסיבים הצחיחים והמעונים שהיו על הצלחת ובין העסיסיות וטעמי הגריל שאמורים היו להיות עליה (וזכורים היו מביקורים קודמים).
 
אף אחד מאתנו לא רצה ביס שני. המנות הוחלפו, בהמבורגר, שנחשב הימור די בטוח. גם הוא כבר נאכל שם בעבר והיה זכור לטובה, וממש באותו ערב מישהו בשולחן כבר הצליח לאכול ממנו.
עד שההמבורגרים הגיעו, הוא כבר הצליח גם לסיים אותו. שוב חיכינו, והרבה. שוב, אולי, נתן לנו המטבח הרחמן שהות לשקול שנית את הפורענות שעמדנו להמיט על עצמנו, ועינינו טחו מראות.
 
חששנו שירקו לנו בהמבורגרים, או שיגלגלו אותם קצת על הרצפה וידרכו עליהם, כי בכל זאת, אף אחד לא אוהב לקוחות שמחזירים מנות (מה גם שההורים אוהבים להתלונן למלצרים בלי קשר, וגם את זה מלצרים לא כל כך אוהבים). בדיעבד, הלוואי שזה מה שהם היו עושים. במקום זאת, הם הביאו לנו בשר יבש בלחמניה יבשה, וחידה. החידה לא היתה מדוע המבורגר שהוזמן מדיום מגיע נטול מיצים, שהרי הבנו כבר שיובש הוא המוטיב של הערב. אבל מדוע יש לו צבע של המבורגר מדיום? אין ספק שההמבורגר הזה לא היה עשוי מדי. האדמדמות היתה מדויקת. אבל כל מה שאמור היה לנטוף ממנו ולשמח את החיך, פשוט לא היה שם.
 
והוא גם היה מתובל. בביס הראשון, חשבתי שהתיבול לא טעים. בביס השני, הבנתי שזה תיבול לא טעים של קבב (כלומר, כמון וכו'). למה לתבל המבורגר כאילו היה קבב? אני יכול רק להניח שיש קשר לעובדה שהמקום מגיש גם קבבים וזו טרחה איומה להכין מסה נפרדת לכל סוג. הרי הכל פרה (יש לשער). איש מאתנו לא סיים את ההמבורגר שלו (מלבד ההוא שאכל את שלו בזמן שאנחנו חיכינו לשלנו). איש מאתנו גם לא ענה לשאלת המלצר אם טעים לנו. מה כבר אפשר לומר, ואיך אפשר לומר את זה אחרי שהקבבורגר ספח את כל הרוק מהפה שלנו?
 
לזכותם ייאמר שהביאו פיצוי, בלי שמישהו ביקש (או נשאל): קרם ברולה ופונדנט שוקולד. קרם הברולה נטעם בחשדנות, אבל התגלה כתקין ואף טעים. חובבי השוקולד הפושטי נהנו גם מהפונדנט. עד הביס האחרון, שאילץ את הנוגסת לפלוט מפיה חתיכה של קליפת ביצה. זה היה אקורד סיום כל כך מושלם לארוחה הזו, עד שהתקרית בעיקר שימחה אותנו. כלומר, הנוגסת התבאסה, אבל השאר שמחו.
 
אלא שזה לא היה אקורד הסיום. כלומר, לא בטוח. אי אפשר לדעת בודאות בדברים האלה ולכן לא אצא במסקנות חותכות, אלא רק אציין את העובדות. לי התהפכה הבטן החל מיום המחרת ולמשך קרוב לשבוע. אחותי סבלה מאותו הדבר, רק חמור יותר, עד כדי הפסד ימי עבודה. שני הניצולים האחרים של ההמבורגר החשוד לא דיווחו על אירועים יוצאי דופן, כך שהמושבעים עדיין מתדיינים. אבל פסק הדין שלנו ברור מאד: לא עוד.