יום אחרי דאבוס היו לנו הזמנות לארוחת צהריים לדינר, מסעדה נוספת בעלת כוכב משלן, שממוקמת באזור KNIGHTSBRIDGE היוקרתי. בצהריים מוצעים שני תפריטים- תפריט רגיל ו"סט לאנץ' מניו" (3 מנות, 32 פאונד לסועד), בו ניתנת בחירה בין 2 מנות ראשונות, 2 עיקריות ו2 קינוחים. לקחנו את התפריט הרגיל- בדיעבד לא בטוח שבצדק, ייתכן מאד שאת אותן מנות שלקחנו היינו יכולים לקחת בתפריט הסט לאנץ'. אגב, המסעדה היא מן מטבח "אנגלי מודרני" כל המנות מבוססות על מנות אנגליות קלאסיות, ובתפריט, מתחת לכל מנה מצוין על איזו מנה היא מבוססת, כולל מתוך איזה ספר בישול נלקחה.
בהתחלה מגיע לשולחן לחם נפלא עם חמאה מלוחה. (אם אני משווה, וסליחה שאני משווה, הלחם והחמאה בדאבוס היו יותר טובים.אע"פ שגם כאן היו מוצלחים.)
לראשונות לקחנו שנינו MEAT FRUIT- פטה כבד עוף ואווז עטוף במרמלדה בצורת מנדרינה, מוגש לצד טוסט שנקלה בתנור גחלים (המטבח שקוף וניתן לראות את כל המתרחש בו, כיף לראות אותם עובדים.) הפטה עצמו מדהים, המנה יפהפיה. אבל משהו שם לא התחבר לי עד הסוף. אולי זה הטעם האובר-דומיננטי של קליית הטוסט, אולי לא עפתי על המרמלדה, אולי שניהם. 17.5 פאונד למנה.
מנה עיקרית 1:
צלע חזיר צלויה, מוגשם עם קונפי בצל, "צ'יפס" מעור חזיר מיובש ומטוגן, וRobert sauce , וכרוב, שאני לא יודעת ממש איך לתאר אותו- כבוש? צלוי? גם וגם? בכל מקרה הוא היה נפלא. לתוספת הבחור הזמין צ'יפס. מנה נפלאה, הצלע עשויה בדיוק, הטעמים ביחד מושלמים. 34 פאונד.
מנה עיקרית 2:
אנטריקוט צלוי מדיום רייר, עם צ'יפס מטוגן 3 פעמים, קטשופ פטריות, ותוספת שעועית ירוקה עם בצלי שאלוט (מעולה אך בדיעבד מיותרת). המנה הגיעה עם רוטב כלשהו, לא זוכרת ולא בטוחה איזה רוטב היה, אבל הוא היה מופלא, הצ'יפס, אוי הצ'יפס, הצ'יפס הזה גרם לכל צ'יפס אחר להיראות כמו גמד מכוער וקירח.
2 "נקודות חולשה" למנה: 1. תוספת הצ'יפס של הצלע הייתה שונה מזו שמגיעה עם האנטריקוט. הצ'יפס עם הצלע היה צ'יפס רגיל וטוב, אבל כבר ציינתי איך הצ'יפס השני גרם לו להיראות?
2. קטשופ הפטריות היה טעים, אך למען האמת לא התחבר לי לשום דבר במנה.
קינוחים:
פלטת גבינות אנגליות שהוגשו עם צ'טני, ריבה וקרקרים. השילוב של הגבינות עם הצ'טני היה נהדר. בדיעבד, למרות שהיה נהדר, הייתי מוותרת על פלטת הגבינות ולוקחת רק את הקינוח השני, למרות שהבחור מאד רצה את הגבינות.
"טיפסי קייק"- בתחילת הארוחה ציין המלצר שלוקח 45 דקות (!) להכין את הטיפסי קייק. ולכן אם אנחנו מעוניינים בה עלינו להגיד כבר בהתחלה. הזמנו, הטיפסי קייק התברר כבריוש מופלא ששחה לו ברוטב של סוכר, חמאה ורום, לצידו הוגש אננס צלוי (שבמהלך הארוחה ראינו במטבח איך הוא מסתובב לו...) זה היה הקינוח המושלם, מסוג המנות שבין ביס לביס אתה מתגעגע לטעם ולא מסוגל להפסיק, משכנע את עצמך שלא יכול להיות שזה טעים כמו שנדמה לך- ומגלה שזה באמת מושלם.
יחד עם כוס יין ושירות מצוין- 187 פאונד, כולל 13% טיפ.
אגב, מסתבר שאחד ה"גימיקים" של המקום זה הגלידה- הסטון בלומנטל, השף, אוהב להכין גלידה מחנקן נוזלי, ושולחנות של 2 אנשים ומעלה יכולים לשלם 8 פאונד לסועד ושהמלצר יגיע אליהם עם "עגלת הגלידה", ומול עיניהם יקח את "בלילת הגלידה" (היה וניל, ונדמה לי שגם שוקולד ואולי עוד טעמים שאני לא יודעת עליהם), יכניס למכונה וישפוך מעל חנקן נוזלי, ואז יגיש להם את הגלידה. אנחנו לא הזמנו גלידה, אבל נהנינו לראות את העגלה בשולחנות שלצידנו. איך המלצר אמר "הנה משהו שבשבילו יהיה שווה לחזור לכאן"
אגב, בנמל התעופה הית'רו יש "מסעדה" על שמו של בלומנטל, שם מכינים את הגלידה באותה הטכניקה, וביום הטיסה אכלנו שם את הגלידה. הגיעה מן גלידת "סאנדיי" שוקולד עם פירות יער, שוקולד לבן ומריר ושברי בראוניז למעלה. התוספות היו מעולות, הגלידה עצמה לא הלהיבה אותי בכלל, אבל סביר להניח שיש הבדלים בין המסעדה בשדה התעופה (על אף שהיא רשומה על שמו של בלומנטל) לבין DINNER.
בהתחלה מגיע לשולחן לחם נפלא עם חמאה מלוחה. (אם אני משווה, וסליחה שאני משווה, הלחם והחמאה בדאבוס היו יותר טובים.אע"פ שגם כאן היו מוצלחים.)
לראשונות לקחנו שנינו MEAT FRUIT- פטה כבד עוף ואווז עטוף במרמלדה בצורת מנדרינה, מוגש לצד טוסט שנקלה בתנור גחלים (המטבח שקוף וניתן לראות את כל המתרחש בו, כיף לראות אותם עובדים.) הפטה עצמו מדהים, המנה יפהפיה. אבל משהו שם לא התחבר לי עד הסוף. אולי זה הטעם האובר-דומיננטי של קליית הטוסט, אולי לא עפתי על המרמלדה, אולי שניהם. 17.5 פאונד למנה.
מנה עיקרית 1:
צלע חזיר צלויה, מוגשם עם קונפי בצל, "צ'יפס" מעור חזיר מיובש ומטוגן, וRobert sauce , וכרוב, שאני לא יודעת ממש איך לתאר אותו- כבוש? צלוי? גם וגם? בכל מקרה הוא היה נפלא. לתוספת הבחור הזמין צ'יפס. מנה נפלאה, הצלע עשויה בדיוק, הטעמים ביחד מושלמים. 34 פאונד.
מנה עיקרית 2:
אנטריקוט צלוי מדיום רייר, עם צ'יפס מטוגן 3 פעמים, קטשופ פטריות, ותוספת שעועית ירוקה עם בצלי שאלוט (מעולה אך בדיעבד מיותרת). המנה הגיעה עם רוטב כלשהו, לא זוכרת ולא בטוחה איזה רוטב היה, אבל הוא היה מופלא, הצ'יפס, אוי הצ'יפס, הצ'יפס הזה גרם לכל צ'יפס אחר להיראות כמו גמד מכוער וקירח.
2 "נקודות חולשה" למנה: 1. תוספת הצ'יפס של הצלע הייתה שונה מזו שמגיעה עם האנטריקוט. הצ'יפס עם הצלע היה צ'יפס רגיל וטוב, אבל כבר ציינתי איך הצ'יפס השני גרם לו להיראות?
2. קטשופ הפטריות היה טעים, אך למען האמת לא התחבר לי לשום דבר במנה.
קינוחים:
פלטת גבינות אנגליות שהוגשו עם צ'טני, ריבה וקרקרים. השילוב של הגבינות עם הצ'טני היה נהדר. בדיעבד, למרות שהיה נהדר, הייתי מוותרת על פלטת הגבינות ולוקחת רק את הקינוח השני, למרות שהבחור מאד רצה את הגבינות.
"טיפסי קייק"- בתחילת הארוחה ציין המלצר שלוקח 45 דקות (!) להכין את הטיפסי קייק. ולכן אם אנחנו מעוניינים בה עלינו להגיד כבר בהתחלה. הזמנו, הטיפסי קייק התברר כבריוש מופלא ששחה לו ברוטב של סוכר, חמאה ורום, לצידו הוגש אננס צלוי (שבמהלך הארוחה ראינו במטבח איך הוא מסתובב לו...) זה היה הקינוח המושלם, מסוג המנות שבין ביס לביס אתה מתגעגע לטעם ולא מסוגל להפסיק, משכנע את עצמך שלא יכול להיות שזה טעים כמו שנדמה לך- ומגלה שזה באמת מושלם.
יחד עם כוס יין ושירות מצוין- 187 פאונד, כולל 13% טיפ.
אגב, מסתבר שאחד ה"גימיקים" של המקום זה הגלידה- הסטון בלומנטל, השף, אוהב להכין גלידה מחנקן נוזלי, ושולחנות של 2 אנשים ומעלה יכולים לשלם 8 פאונד לסועד ושהמלצר יגיע אליהם עם "עגלת הגלידה", ומול עיניהם יקח את "בלילת הגלידה" (היה וניל, ונדמה לי שגם שוקולד ואולי עוד טעמים שאני לא יודעת עליהם), יכניס למכונה וישפוך מעל חנקן נוזלי, ואז יגיש להם את הגלידה. אנחנו לא הזמנו גלידה, אבל נהנינו לראות את העגלה בשולחנות שלצידנו. איך המלצר אמר "הנה משהו שבשבילו יהיה שווה לחזור לכאן"
אגב, בנמל התעופה הית'רו יש "מסעדה" על שמו של בלומנטל, שם מכינים את הגלידה באותה הטכניקה, וביום הטיסה אכלנו שם את הגלידה. הגיעה מן גלידת "סאנדיי" שוקולד עם פירות יער, שוקולד לבן ומריר ושברי בראוניז למעלה. התוספות היו מעולות, הגלידה עצמה לא הלהיבה אותי בכלל, אבל סביר להניח שיש הבדלים בין המסעדה בשדה התעופה (על אף שהיא רשומה על שמו של בלומנטל) לבין DINNER.
