אחרי טיול בשוק היום, החלטנו בעלי ואני שזו תהיה הזדמנות מצויינת לנסות את המסעדה הזו.
היה מעט תור בכניסה אבל הכניסו אותנו ממש מהר.
ברגע שהתיישבנו הסתכלתי על בעלי במבט של "בוא נברח מפה". המוזיקה רועשת ברמה מאוד לא נעימה (ואני כבדת שמיעה..).
נשארנו. שמענו המלצות אז חייבים לנסות. אבל לא הצלחנו לשמוע אחד את השני.
כשהמלצרית ניגשה הערנו על המוזיקה, שהווליום שלה ממש לא נעים, היא ענתה שככה זה אצלם, לפעמים הם מורידים את הווליום ולפעמים לא אבל היא תנסה לבקש שינמיכו. טוב..
אני לא הרגשתי הבדל.
המלצרים היו נהדרים. באמת. היו שניים על השולחן שלנו ושניהם היו מקסימים, אדיבים וכל בקשה שלנו מולאה באופן מיידי. החל מכף נוספת, כוס מים, לקבל חשבון, לשלם. רק שבחים.
ההסברים של המלצרית על המנות קצרים ולעניין, וכשהזמנו את הדברים שפירטה לנו, הרגשנו שבאמת קיבלנו את מה שהיא תיארה. גם לזה נגיע.
החלטנו לחלוק שתי מנות ראשונות ומנה עיקרית אחת.
מנה ראשונה 1- פולנטה, ראגו פטריות, אספרגוסים, פרמזן ושמן כמהין. הרגשתי בהתחלה שזה לא פייר לבקש את המנות הזו ואף אמרתי זאת לבעלי, כל פעם שאנחנו במסעדת מסה אנחנו מזמינים (כל פעם = פעמיים שלמות!) את הפולנטה שתכלס' די דומה בתיאור המנה, למעט הביצה העלומה.. בעלי גם אמר "אל תפתחי ציפיות.." לא פיתחתי. המנה מגיעה בצנצנת, קטע חמוד, הזכיר לי קצת את שגב. אז לא, זה לא דומה למה שיש במסה, אבל זה פולנטה, ועם כל התוספת אי אפשר שלא להשוות. ובכל זאת אמנע מהשוואה ואציין שהמנה היתה נהדרת. הפולנטה היתה מעט גרגרית ויחד שאר הדברים שנלוו אליה, כל ביס הרגיש כמו חגיגה בפה. חיסלנו את המנה.
מנה ראשונה 2 - קבב מפורק, טחיניוגורט, פסטו, עריסה, לימון כבוש, ופיתה - מנה מצויינת! תוך כדי שאני כותבת את השורות האלה אני נזכרת שהיה קטע ששאלתי את בעלי - "מה זה הצהוב? הוא ממש טעים!" הוא ענה שזה עמבה לדעתו. שנינו לא טעמנו עמבה מימינו.. (מביך לכתוב שבכלל חשבנו שזה עמבה, אבל ניתן תיאור נאמן למקור). עכשיו אני מבינה שזה היה הלימון הכבוש והוא השתלב נהדר. חמיצות עם קצת חריפות ומרקם נעים של היוגורט עם חתיכות הבשר. זו היתה אחת המנות השוות שיצא לי לאכול ומבחינתי זו היתה המנה הכי שווה בתפריט. (אה רגע. בסוף הגיע הקינוח..)
מנה עיקרית - כבד על הפירה הטוב בעולם עם בצלים וסילאן. זו היתה מנה טעימה, אי אפשר להגיד שלא. אבל לא נפלתי ממנה. זו לא מנה ששווה את המחיר שלה לעניות דעתי (86 שקל). הכבד היה טעים. הפירה היה טעים. הבצלים היו מצויינים אבל לא היה שום דבר במנה הזו שממש הלהיב אותי. בדיעבד, הייתי מוותרת על המנה הזו ומנסה עוד שתי מנות ראשונות.
אנחנו נמנעים לרוב מלהזמין קינוח, משתדלים לשמור. הפעם הזמנו.
היתה התלבטות בין הטירמיסו לכיפת הברזל. כשהמלצרית הסבירה לנו מה זה כיפת ברזל לבעלי נדלקו העיניים וזה מה שהזמנו.
זה היה מוס של שוקולד עם גנאש שוקולד מלמעלה, פירורי עוגיות וגלידה אגוזית.
המנה היתה מדהימה. אבל ממש. בדרך כלל כשמזמינים מוסים במסעדות המרקם של המוס תמיד מרגיש קשה, הטעם מרגיש תעשייתי. כאן המוס היה רך ואוורירי, הגנאש מעליו היה רך גם כן וטעים טעים. וכשלוקחים בביס אחד קצת מכל דבר זה היה מממ. זה סגר לנו יופי את הארוחה שהתחילה דוקא ברגל שמאל והסתיימה כשאנחנו מרוצים.
בכנות, למרות שהתלהבתי מאוד מהמנות הראשונות ומהקינוח, אבל אני לא יודעת להגיד אם נלך לשם שוב.
המוזיקה באמת היתה לא נעימה והעכירה את האוירה. אני לא יודעת אם זה כך תמיד או שזה היה ככה בגלל שעכשיו יש חופש וחג. אבל כשאני יושבת במסעדה אני רוצה להנות מהאוירה, לשוחח עם בן זוגי. זה הרגיש כמו פאב או מקום שמנסה לפנות לקהל יעד מאוד צעיר, כשהרוב שם לא היו מאוד צעירים..
אהבתי את זה שעל כל שולחן ישנה מגבת לכל סועד. מגבת משבצות כזו, כמו שיש לכל אחד בבית. זה היה נחמד.
השירות במקום היה מצוין. לא מעיק, המלצרים צצים בדיוק ברגע שרוצים אותם ולא יושבים על הוריד. שולטים היטב בתפריט ואני חייבת לציין שמאוד מצא חן בעיניי שהקפידו שלא להעביר מנות מעל העגלה של התינוקת אלא ניגשו עוד צעד וחצי קדימה. סתם, אולי זה שולי ולא חשוב אבל זה תפס לי את העין.
סה"כ הארוחה עלתה 272 ש"ח כולל בקבוק דיאט קולה אחד.
