רצה הגורל, ושתי ידידותיי הטובות הן דתיות. מסעדות כשרות טובות אין המון, ובטח שלא באיזורים מקסימים כמו טיילת תל אביב (עם כל הכבוד לדקה וכו'). אחת חלבית, אחת בשרית.
אציין רק שבשני המקומות ה VFM בעסקית נראה מדהים למדי, ומצד שני ה VFM בערב נראה טוב הרבה פחות. בסך הכל, לומינה היא מסעדה מצוינת. בלו סקיי, קצת פחות ועדיין (מה גם שהיא יותר רומנטית, בכל זאת קומה 15 מול קומה ראשונה. מה שלדעתי היה המסביר העיקרי בכך שבלו סקיי פשוט מלאה יותר מלומינה, למרות יתרונותיה הקולינריים של האחרונה).
בפעם הראשונה, הידידה רצתה קינוח חלבי, ואני רציתי אוכל בשרי. אז התחלנו עם קינוח חלבי בבלו סקיי, והמשכנו עם אוכל בשרי בלומינה.
הקינוח - אציין רק שאת הקינוח אשכרה אכלתי פעמיים. שתי הבנות רצו. הוא היה מצוין, גלידה מעולה (נראה לי קפה או ריבת חלב או שתיהן, לא זוכר בדיוק ולא מצליח למצוא את הקינוח המדויק באינטרנט), יחד עם פאי שוקולד ובננות מקורמלות. טוב, עשוי בקפידה. אבל לא משהו שייזכר לעד.
מהקינוח עברנו ללומינה, לאכול:
"קרפ הונגרי - קרפ במילוי שפונדרה, תפוחי עץ ווניל, שזיפים מעושנים, פטריות חורש בציר עגל וטימין": קטן, עסיסי וטעים נורא.
ספייריבס עגל חלב - אסדו עגל חלב בבישול ארוך, פולנטה רכה, פטריות מוקפצות, מחית נוגט ופורצ'יני, תרד, כרוב שחור, אספרגוס לבן, טרגון": יופי של מנה, כנראה הטובה ביותר שאכלתי בשתי הפעמים. לא מאד יפה, אבל האסדו, בכלל החלק האהוב עליי בפרה, פשוט רך ועז בטעמים ומופלא. הפולנטה רכה, עסיסית וגם כן, מלאה בטעמים מדהימים. מה שלא היה כל כך טוב היו הפטריות שהיו בעיניי אנדרקוקד. מה שלא העיב על מדהימותה של המנה.
עוף מלזי - עוף צלוי בתבשיל קארי אדום, חלב קוקוס, למון גראס, כוסברה, חציל, במיה, אורז מאודה וקוקוס" - אמנם לא הרבה יותר מקארי דרום מזרח אסיאתי מעולה, ועדיין היה די אחלה. חזה העוף, חלק שאני לא חובב גדול שלו, היה עשוי בדיוק מוחלט. אחלה קארי, אבל לא המנה הטובה בארוחה. בעצם, היתה שם גם דלעת. למרות שלא כתוב, והאמת היא גם שהדלעת פשוט לא עבדה. המרקם של הדלעת, שבאופן כללי קשה לעשות, היה לא נעים פשוט. ועדיין, המנה היתה טובה מאד, גם אם לא טובה כמו הספייריבס.
הזמנו גם סלט קיץ פריזאי (סלט קיץ פריזאי - בייבי חסות, אנדיב, אגוזי מלך, שעועית, אספרגוס,נקטרינה, וינגרט חרדל קלאסי) שהיה טעים אמנם ,אבל היינו די מפוצצים, ובעיקר נגסנו בנקטרינות.
יחד עם כמה וכמה כוסות יין (לפחות 3, יכול להיות שברביעית כבר הפסקתי לספור, אבל בטח שלא יותר מאשר 4) כל הטוב הזה בשתי המסעדות עלה 400 שקל משתלמים בהחלט.
וגולת הכותרת, מאיר אדוני ישב איתנו חמש דקות ודיסקס על העדרו של החזיר מתפריט המזללה, על יתרונות הכשרות ועל החיים. איש מקסים עם כריזמה בלתי נגמרת.
בערב, ה VFM וגם האיכות קצת ירדה. הפעם רק בבלו סקיי, שם הזמנו שלוש מנות, שתיים לא משהו, אחת מצוינת, ושוב את הקינוח שהזכרתי.
"בוקריה מרקט" - בגט ארטיזן קלוי, אנשובי מומלח, פלפל פדרון, גאודה מיושנת, צלפים ולגימת גספצ'יו של קיץ" - לגימת הגספצ'ו היתה מצוינת אמנם, אבל הבגט סבל ממליחות וחוסר עדינות שקצת חרה לי, וחבל.
"סשימי סלמון - מנדרינה מיובשת, צ'ילי, ג'לי מלפפונים ג'ין וטוניק, שקדים, צימוקי עגבניה, קינואה שחורה, פניני טפיוקה, אננס צלוי בגריל, ויניגרט אסייתי חריף". גם זאת לא היתה המנה המבריקה ביותר שאכלתי באותו יום. היה בסלמון משהו קצת לא נעים לגמרי, מה גם שזאת היתה מנה קטנה, כך או כך, לא זכור לי שהמרכיבים התחברו במיוחד.
המנה האחת שכן היתה מצוינת ממש היתה "טרטר פלסטיני -
נתחי לוקוס נאים, צנוברים, טחינת הר ברכה, קרם חציל שחור וכמהין, יוגורט שעועית ירוקה, עגבניות ערבה מרוסקות ושמן זית" אחלה בחלה של מנה, שהבעיה העיקרית שלה היתה שהיא היתה קטנה מדי. הטרטר היה מדהים, הטחינה היתה מופלאה, קרם החציל היה נהדר, והכל ביחד היה ביס כמעט מושלם.
הבעיה היא שבערב, שלוש מנות הפתיחה האלה, פלוס הקינוח, ורק בקבוק מים מינרליים אחד עלה כבר 350 שקל, שזה בהחלט מייקר את העסק.
כך או כך, עסקית כשרה מושלמת. יש חיה כזאת.