זה היה כבר בסוף היום אז לא הייתה לנו מגבלת זמן, אבל בשל השעה (בערך 11) בדיוק סגרו את המטבח ב"אובן קובן" ולכן המשכנו ללכת ברחוב הארבעה לכיוון צפון. אני רציתי לנסות סוף סוף את "מסה" המדוברת, החבר'ה הסכימו, אבל התחרטו לי בכניסה...
אז התפרשנו על "מינה טומיי", שמבחינתי היא בכלל מסעדה חיפאית.
הסניף התל אביבי היה שונה למדי, חשוך מאוד (באופן פאבי משהו) וברקע התנגנה מוזיקה הודית מעיקה בווליום קצת גבוה מדי לטעמי. ביקשנו שולחן לא קרוב לרמקולים והושבנו יחסית בכניסה, באזור החשוך (אני אוהבת לראות היטב מה אני אוכלת, לא אוהבת שולחנות חשוכים). מילא, היינו רעבים, התפשרנו.
גם אנחנו קיבלנו קוקטייל כלשהו ותפריטים (שונים מאלה שאני מכירה בחיפה, אבל בסניף הגדול בקסטרא לא אכלתי כבר זמן רב) אבל המלצרית רק הניחה אותם והלכה; לא נשארה להסביר לנו דבר ואיש לא הציע לנו לחלוק במנות. חיכינו לא מעט עד שתחזור ומישהו יטרח להתייחס אלינו ולקחת הזמנה.
כל אחד מאיתנו הזמין משהו אחר: הטבעונית (שלא הייתה כ"כ רעבה ובעיקר לא רצתה להוציא הרבה כסף) הזמינה רול סושי צמחוני מתפריט הסושי (הנפרד); הטבעוני הזמין מוקפץ כלשהו עם טופו והיה די מרוצה, כך התרשמתי. א' (אותו אחד, כן) התקשה למצוא מנה שהוא אוכל את כל הרכיבים בה ובסוף הזמין פאד תאי, נדמה לי.
אני חשבתי בהתחלה על הצ'יקן טיקה מסאלה (שהוזכר כאן לטובה מתישהו) אבל העגבניות ברוטב הוציאו לי את החשק וגם תיאור המנה לא נשמע לי מפתה. התחשק לי דווקא שרימפס ושאלתי על "שרימפס טוגרשי" (יפן) אבל הובהר לי שהיא חריפה ואין דרך לשנות זאת (גם אני לא אוכלת חריף). הזמנתי "פאד קונג נודלס" (שרימפס, אווז מעושן, אטריות אורז, שעועית ירוקה, תרד, בוטנים, בצל ירוק, סויה מתוקה ונוק צ'אם) והיה נחמד וסביר למחיר (57 ש"ח).
בסה"כ היה בסדר, אבל לא מקום שהיינו טורחים להגיע אליו במיוחד או לחזור אליו. הוא היה פשוט סוג של בררת מחדל בין אילוצי שעה / מחיר / טבעונות...
בניגוד אליכם, לא היו על השולחן (ולא קיבלנו) צלחות חלוקה; לא ראיתי כלים יפים במיוחד; ההגשה הייתה סתמית (או שאולי לא יכולנו להתרשם ממנה בגלל החשכה); לא קיבלנו הנחה... (נראה לי שזה בגלל שאכלתם עסקית) ובעיקר לא קיבלנו שירות מוצלח. השירות היה פסיבי מאוד, לא יוזם, לא זמין, לא מסביר פנים; התקשינו לתפוס מלצרים. למעשה אפשר לומר שלא קיבלנו "שירות", קיבלנו הגשה לשולחן. בסופו של דבר קיבלנו הכול, אבל לאט (אל דאגה, השארנו טיפ בהתאם).
אגב, השולחן הגדול באמצע נראה לי מזעזע, בעיקר כי יש סביבו ספסלים ולא כיסאות. כשאני במסעדה אני רוצה לשבת בנוחות, אני לא בעונש ולא בבי"ס. הדבר היחיד שהשתפר בזמן שישבנו שם הוא המוזיקה: אחרי זמן מה נגמרו להם כנראה השירים ההודיים והם עברו לאיזה ג'אז או משהו סטנדרטי לא מפריע ולא מעיק.
בשורה התחתונה: אפשרות סבירה בלית בררה, אבל לא התלהבתי לשבת שם מלכתחילה (כי רציתי מסעדה ת"א חדשה) ואחרי שהייתי שם אני לא נלהבת לחזור. הסניפים בחיפה נחמדים יותר (וספציפית בסניף הסטיישן הקטן השירות ממש מעולה), אם יתחשק לי אשב בהם.