אתמול ביקשתי כאן המלצה למסעדה חלבית כשרה לארוחת ערב בירושלים, ובסוף בחרנו בחבה. היה נראה לי שמן הראוי לחזור ולחלוק את התרשמויותיי:

הגענו למסעדה הערב אחרי שהזמנו מקום בשעות הבוקר, ומיד הפנו אותנו לקומה העליונה, שהייתה אז ריקה (בשש בערב). אחרי שהחברים הצטרפו אלינו הזמנו סלט של גבינת תום, עלים ירוקים, פקאן סיני ואגסים ביין, פיש אנד צ'יפס (לפי התפריט, עם רוטב טרטר), וניוקי ריקוטה מטוגן על מצע זוקיני, עגבניות מיובשות ועגבניות שרי. המנות הגיעו מהר למדי.

הסלט היה רעיון מוצלח, על הנייר. כל רכיב כשלעצמו היה טעים מאוד, אבל האגסים הגיעו בחתיכות גדולות מאוד (לא היה ניתן לאכול אותם יחד עם הסלט, אלא רק בנפרד, בגלל הגודל), וגבינת התום הייתה בעצם פלטה קטנה של גבינה מותכת, קרה וצמיגית שעמדה מעל הסלט, והיה עדיף בהרבה לוותר עליה. גם הלחם שהגיע עם הסלט היה בעצם רק כמה פרוסות דקות של לחם דגנים פרוס, לא מחומם ודחוס מעט. מנת הפיש אנד צ'יפס הוגדרה על ידי זה שאכל אותה כ'סתמית'. לא טעמתי מהדג מטעמי צמחונות, אבל הצ'יפסים היו קריספיים מבחוץ ונימוחים מבפנים, ועדיין - אכן סתמיים. גם הרוטב שהוגש בצד לא תרם הרבה. מנת הניוקי הייתה ההברקה המוצלחת יותר מבין המנות שנבחרו, שכן הכופתאות היו רכות וקריספיות והירקות שליוו אותן היו מלאי-טעם ותרמו מאוד למנה.

הסועדים האחרים הזמינו סלט כלשהו ורדיאטורי, אבל לא קיבלתי פידבק לגבי איכות האוכל

המסעדה עצמה מעוצבת מאוד נעים, והקומה העליונה משרה אווירת פרטיות נחמדה, אבל המוזיקה הייתה חזקה הרבה יותר מדי, והקשתה על השיחה. הרצפות היו מלוכלכות והשירותים מלוכלכים גם כן, עם ניירות טואלט פזורים בכל מקום. המלצרית הייתה חביבה וחייכנית אבל בפועל, לא נכחה בקומה העליונה ורוב הזמן היה צריך להמתין בדריכות כדי לתפוס אותה בדיוק כשהיא עולה לרגע.

סה"כ הנזק, כולל טיפ, היה 190 ש"ח - סכום גבוה למדי עבור מנות קטנות יחסית ובאיכות לא-אחידה. אמנם אני לא מגיעה לירושלים הרבה, אך אם אזדמן לשם שוב, כנראה שלא אחזור לחבה, לצערי.