לאחר שנץ יצאנו רגלית לספק בר ספק מסעדונת די חדשה ועדיין מהווה מוקד לעלייה לרגל. ההגדרות מציינות כי ניתן למצוא בה אוייסטרים ובתנאי שנמצאה סחורה מובחרת לשיטתם ובעונת השיא של פרי יםזה. מי שקרא את מאמרה של מרים קוץ על מסעדות היוקרה התל אביביות הבחין ודאי כי המטבח הצרפתי מגישבדכ מוצרים רק בעונתם, בעוד שאצלנו המסעדות עושות שימוש במוצרים בכל עונות השנה. מצאה חן בעיני הקביעה של מרי סלסט שאויסטרים יוגשו בתנאי. זאת למרות שפרי הים הנחשק הזה הוא אחד משתי הרגליים עליהן מבוסס הקונספט. (השני הם הקוקטיילים). לקחנו שוב תריסר אוייסטרים שהוגשו, כרגיל על מצע של קרח. תכולת הקונכיות נשאבה חיש קל ובהנאה רבה. למרות שבאנו ממוקדים החלטנו להמשיך בשלוש מנות טאפס: ממרח כבד אווז שהוגש על גבי קרקר, ״חומוס״ של סלק שהיה למעשהממרח סלק וקרפציו של קס״ז. שלושת המנות טעימות וניכרת בהן יצירתיות ומקוריות.המקום רוחש ממבקרים, חלקם המכריע דוברי אנגלית. אחזור ברצון בשביל האוייסטרים בעונתם. בצילום - ממרח כבד בו אני מקווה ניתן לראות ״נגיעות״ של הכבד, בנוסף לרצועות תפוח וגם את מצע הקרקר העגול.