השנה :1974, אני זאטוט נבן תשע, סבא שלי עליו השלום:מתאיי יושב בשדרה ברחוב העלייה השניה  בבת-גלים, חבוש מגבעת-קש, מבסוט  מהחיים חבל"ז, השמש מבציעה מצמרות העצים ומסמקת את  פרצופו המדושן עונג.

"סבא אפשר כסף לקנות ביצ'יקלטאה"? יענו ביקשתי כסף לאופניים,

סבא מתאיי שלף מרשרשים והסכים ברצון,

 אז בתור ילד לא הבנתי מלמה הוא נעתר לי בכזו קלות ובחפץ לב,

היום אני מבין!

 

הוא אהב לשתות שפריץ, להבדיל מהשפריציונרים שאהבו שפריץ:סודה עם יין-לבן, סבא אהב לשתות שפריץ מיין אדום.

אז היום לקראת השעה :1100 בבקר הזדמנתי ל"מעיין הבירה", על הבקר בא לי לדפוק שפריץ אדום, צוואלה הזכיר לי נשכחות וזמנים אחרים,

עיינתי בתפריט ומרק זנב שור קרץ לי, המרק הגיע , זה מרק עשיר בבשר שנופל מן העצם, מרק שהוא שילוב של בורשט עם זנב-שור קלאסי,

 

כמו כן לא ויתרתי על המנה האהובה עלי שם:צמד נקניקיות פטרוצ'יאן מעוטרות בעירית , ליוותי את הנקניקיות עם בירה צ'כית מעולה:קושוביצה,

הרבה זמן לא יצא לי לשבת במעיין, מאון להון ראובן בעל-הבית הגיע וישבתי איתו בחוץ בספסל עץ שמיועד למעשנים, הזמנים השתנו במעיין הבירה, בזמנו הימאים עישנו שם חוופשי:נובלס, אירופה, מקטרת וברוודווי 80 ונלסון,

המקום לאט לאט התמלא, בשיא ישבו שם לפחות 40 סועדים.

 

אין כמו שפריץ אדום על הבקר שיסדר לי את הראש.

בטון זו מילה בסלנג עכשווי רומני שאומרת שהמקום יותר בסדר מבסדר,

יענו מקום מאגניב.

שיצאתי משם היה לי דודה למשו מתוק ובקונדטויית ספרא הסמוכה מצאתי את מבוקשי:

שטרודל גבינה   מתפצפץ וטעים ומושחת