מזה זמן רב שאנחנו לא ממש יוצאים לכיוון תל אביב, מאז שהפינה שלנו הצפינה קצת לכיוון השרון, אנו נוטים להשאר לבשל בבית או לצאת לפינות נחמדות (ולא יותר) בקרבת הבית... מצאנו כמה עוגנים שיסגרו לנו פינות של קרייבינג כזה או אחר ולשם אנחנו מקפידים ללכת שלא בא להשאר בבית.
הפעם תכננו כבר יום לפני כן ש-יאללה, נעשה קפיצה קצרה של חצי שעה לרמת החייל, נתלבש יפה נזמין יין ונעשה לנו ערב רומנטי שנוכל לברוח מהשגרה לשעתיים.
 
הרמתי טלפון לגוצ'ה שבה מעולם לא היינו (אישית ביקרתי בסניף המרכז תל אביבי לפני שנה בערך) והזמנתי מקום לזוג, לשמונה בערב. הבחורה שענתה הייתה נחמדה מאד עד שהגבילה אותי לשעה וחצי. האמת שאני שונא את הקונספט הזה, אבל לא היה לי כח להתווכח ומנסיון הם לא ממש מסלקים אותך אם נגמר הזמן, אז אמרתי "פסדר".
 
ביום למחרת שהתחלנו לנסוע לכיוון וראינו את הפקק המסתרך ממורשה ועד צמת כפר סבא, נזכרנו למה אנחנו משתדלים שלא לפקוד את הכבישים הללו שלא לצורך. ריחמנו על אלו שחוזרים מהעבודה וצריכים לעמוד שעה בפקק על קטע כביש של 5 דק'. אחרי 20 דק' של שיחה בה הסכמנו שצריך לעשות למדינה המתת חסד, הגענו למקום חפצנו. חנינו בחניון מול המסעדה שבמקרה גם היו בו מקומות, שילמנו 30 שקלים (כמובן) לחניה והמשכנו רגלית מעבר לכביש בזמן שגופי תומך בנשמתי שחנכה את נעלי העקב החדשות והיקרות שלה (זה יפה פצצות וכל הכבוד לכן).
 
הגענו לפתח המסעדה וחצי מהצוות שרכן מול מחשב המארחת קיבל אותנו. המסעדה הייתה הומה, אך לא מלאה לגמרי. בחוץ על הדק היו כמה שולחנות גדולים וריקים, הבר בפנים היה בתפוסה של פחות מחצי וכמה שולחנות קטנים ומוזמנים בפנים, המתינו לבואם של סועדים, כמונו.
בירכנו חזרה והצהרנו על שהזמנו מקום מבעוד מועד. מלצרית חיננית לקחה אותנו לשולחן הכי קטן וצפוף במסעדה, הורידה את התפריטים העצומים על השולחן וברחה. 20 שניות של נסיון התאקלמות עד שקראתי למישהו שנראה כמו אחמ"ש או משהו כזה. ביקשתי לזוז לשולחן קצת יותר מרווח אם לא בגודל אז לפחות באווירה... וכמובן שנתקלתי בהצעה לוחצת לעבור לבר. לא כל כך רצינו... למרות שאנחנו אוהבים לשבת על הבר בדרך כלל, אבל בדמיוננו ראינו ערב קצת אחר. בחוץ השולחנות נראו מצוינים, אבל הערב הקריר לא ממש אותת שכדאי (נשמתי גם התהדרה בשמלה מדהימה ללא שרוולים וכבר הרגשתי איך עורה נהפך לברווזי מהמחשבה לסור החוצה). מחוסר ברירה ומאישית לוחצת מהאחמ"ש (על הבר יפנקו אותכם האירוח יהיה אישי יותר, יהיה לכם כיף בלה בלה בלה) עברנו אל הבר שהיה באמת די נוח, אבל לא כזה נפנק או מארח.
 
הברמן הגיש לנו צ'יסר (במצוות האחמ"ש) של "ארטיק לימון" שהיה חמוד, אבל ניכר שהיה "ניסוי" ולא ממש משהו הומגוני. והמתין להזמנה.
הוא סיפר לנו על הסיפישלים (בעוד הוא מסתכל ברשימות שלו שוב ושוב -  בחיאת 2 ספיישלים) והחלטנו בעצמנו לבסוף מה להזמין מהתפריט.
הזמנו לשם התחלה את -
* ביסק הסרטנים (אני מאד אוהב והייתי חייב לנסות למרות המחיר 46 שקלים)
* חצי קילו של מולים מרינייר עם צ'יפס לפתיחה 79 ש"ח. ו
* לחם חמאה וזיתים 14 ש"ח.
בגזרת היין טעמנו את הגוורצ של ירדן שהיה "במבצע" באותו היום – 35 לכוס או 135 שקלים לבקבוק (לא ברור איפה המבצע פה.. אבל שיהיה) והחלטנו שנקח זוג כוסות ממנו כי הוא די התאים לאווירה ולאוכל שתכננו.
שני ברמנים "עבדו" על הפינה שלנו אך מסתבר שזה לא זרם כפי שהובטח לנו...
 
הביסק הגיע, אך ללא כפות. המתנו דקה אולי זה יבוא, אך עד שביקשתי מהברמן הם לא נראו באופק.
המוליים והצ'יפס הגיעו כמעט במקביל לביסק אך מנת הלחם בוששה לבוא (ד"א המנות הללו, הלחם והחמאה כן?! מוכנות בקצה הבר לטובת המלצרים וכדומה). שוב, עד שהארתי לברמן שהוא "שכח" את מנת הלחם שלנו (די מצחיק שכל המנות שמצריכות הכנה הגיעו, אבל זו לא). הוא ענה (בזמן שהוא מקיש על המחשב שמולנו ל-ח-ם) "לא שכחתי זה פשוט לא יצא"... או קי...
 
הביסק היה טוב מאד, סמיכות מעודנת וטעם סרטני מובהק. המון שמנת כמובן ושורה של פלפל שחור שעיטרה את הצלחת מקצה לקצה. במרק היו זוג פיסות בשר סרטנים יחידות ויחד עם מצקת אישית וקערית נוספת שנוכל לחלוק, זו הייתה סה"כ פתיחה נעימה, אם כי לא שווה 46 שקלים לטעמי.
 
הלחם שלבסוף הגיע היה מחמצת שחור שיחד עם קוביית החמאה וסוף הביסק מתחתית הצלחת הרגיע את הרעב הכבד שאפף אותנו לקראת שמונה וחצי בערב. קערת המולים שהגיעה במקביל כאמור, המתינה (מבאס!, אבל הזמנו בתור מנה ראשונה אז עלינו האשמה) בצד עד שסיימנו את הביסק והלחם.

אך המולים היו באמת טובים, מהזן הגדול עם די הרבה רוטב בתחתית הקערה. הייתי מצפה שזה יהיה קצת פחות "מרקי" ויותר סמיך... אבל זה מה יש. נישנשנו את המנה יחד עם הצ'יפס שנרשם למשובח במיוחד והיה קצה אור די מבדח בערב הזה. יחד עם כוסות היין וגם מים קרים שהגיעו ללא בקשה מאיתנו (כל הכבוד) סה"כ די נהנינו (למרות) אבל זה לא היה בדיוק הערב שתיכננו בדמיון.
 
לקראת אמצע מנת המולים זרקנו לאוויר שאם כבר אנחנו בערב מבולגן כזה, נסיים ונעבור למסעדה הסמוכה שנפתחה לא מכבר. טקסס BBQ... שיהיה גם בשר אם אנחנו כבר כאן. מאיטמים כאלו ואחרים זכרתי שאלו בעלי ברליוצ'ה שממול והם מגישים קונספט שאנו די אוהבים אחרי כמה וכמה פעמים בפונדק דה לוקס ביפו וכמובן מנסיון שאין שווה לו בארה"ב.
 ביקשנו חשבון וזזנו למסעדה הבאה. לא מעט אנשים בחוץ בהו בנו שאנו עוברים מאחת לשנייה הסמוכה, אבל אנחנו בשלנו.

 

בטקסס BBQ  החדשה מזמינים בדלפק א' לה מקדונלד, מקבלים מספר א' לה אר קפה ומלצר מביא את הזמנתכם א' לה מסעדה רגילה. גם פה כמו בפונדק דה לוקס, בשר חזיר נפקד מהתפריט ונראה שהם אפילו דלים הרבה יותר ממה שקיווינו. נקניקיות בקר, מיני מנות עוף, בריסקט (מנת הדגל שלהם) ושני סוגי ריבס, שורט וספייר...
יש כמה סוגי "ארוחות"; בלחמניה, במגש יחד עם תוספת (המחירים על פי כמות הבשר שמזמינים) וסלטים (בשביל מה?).
 
הזמנו את התפריט הזוגי בבחירת הבשרים - בריסקט וספייריבס (בתוספת של 7 שקלים), שתי תוספות- קולסלאו ותבשיל שעועית ופעמיים סאן פלגרינו קטן. התיישבנו באחד מהשולחנות בפנים ואחרי כמה דק' בודדות מגש הופיע. האמת שציפיתי לכמות בשר קצת יותר רצינית כאשר בפועל קיבלנו בערך 250 גר' באובראול. המנה עלתה 69+7 שח לא כולל השתייה כמובן. סה"כ מחיר לא נורא כל כך בהתחשב ביוקר המחייה אבל עדיין, הקונספט המשוחרר ו"המיוחד" מבחינתי משדר קצת יותר  לארג'יות בגודל המנות. שיהיה.
 
הבריסקט היה רך וסביר אבל לא איזו מנה שאפשר לכתוב עבורה פואמה או אפילו הייקו קטן. בשר נחמד ולא יותר. הספיירבס (בקר לא חזיר כן?! ) היה שומני מאד והרגיש כמו שפונדרה שעושנה לאורך זמן. זו הייתה טעימה הרבה יותר, אך חוסלה חיש קל והשאירה מקום לעוד איזה קילו לפחות. התוספות היו בנאליות מאד. תבשיל השעועית נעשה משעועית של קופסאות שימורים שבצער רב לא השכילו לסנן את המשרה סביבם והטעם המתקתק נשאר. הקולסלאו, היה- קולסלאו.

עוד מסעדה ברחוב גדוש אופציות ששום דבר לא ממש מאותת חידוש טעמים, יד חזקה של שף או נסיון לעשות את זה כמו שצריך. לא יאמן אבל בכל פעם שאנו לוקחים נשימה ויוצאים בסוף מחוץ לגבולות גזרה כדי להנות מארוחה טובה, אנו מסיימים בשיחה על פריז ומתי אנחנו נוסעים שוב. זה לא שלא נהננו, אנחנו תמיד נהנים, יש אוכל, יין ואת החברה הכי טובה שאפשר לבקש, אבל אם גם האוכל והשירות היו טובים, זה היה בכלל מגניב .
 
את הערב סגרנו ב-אר קפה שמול אסותא. מקיאטו וסופלה שוקולד בתור פאי... לפחות אפשר לעשן שם בחצר.
(מזל שסבתא רות פרסמה לפני כמה ימים לינק למשלוח דגים ופירות ים. נעשה מולים מרינייר בבית בקרוב, יש לי יין וחמאה מצרפת - פאק איט)