באבא יאגא

אלמד להבא לקח שכשמתכננים לאכול בת"א בחמישי בערב, רוב הסיכויים שזה לא יקרה באופן ספונטני או בלי המתנה מייגעת בפתח מסעדה כלשהי, אלא יש צורך בהזמנה מראש. אז לאחר שטיילנו לא מעט ברגל בנסיון למצוא מקום לאכול בו (ולא מצאנו משהו שמצא חן בעיני שנינו) נזכרתי שראיתי ברח' הירקון מסעדה בשם "באבא יאגא" שזכרתי שפעם קראתי עליה בפורום. זו הייתה האופציה האחרונה שלנו לפני שהתייאשנו והיינו מזמינים פיצה .

אז הלכנו עוד קצת הרבה והגענו לחצר רחבת ידיים, עם המון שולחנות מרווחים בחוץ ועליהם מפה לבנה. תאורה רכה, מוזיקה נעימה ותפוסה חלקית. התיישבנו מתחת לעץ שמדי פעם השיר עליו עלינו ונהנינו מהאווירה הנעימה והרגועה ששררה במקום. לאט - לאט המקום התמלא.

אנחנו לא חובבי פירות ים ובן זוגי לא מערבב בשר וחלב והמקום מוצא מענה לכך ע"י כך שהוא מגיש בחלק מהמנות תוספות חלביות/פירות ים בצד - דבר שהקל על בחירת המנות.

לראשונה לקחנו מרק בורשט (42) – קערת מרק בשר עמוקה ונדיבה בכמותה, עם ירקות שורש מגוררים, שמנת חמוצה בצד ולחם שחור פרוס שהגיעה עם חמאה. היה טעים מאוד. הזכיר לבן זוגי זכרונות ילדות מבית סבתא.

הוא לקח דג דניס (105) - שלצידו הגיעו שני שרימפסים ברוב יין לבן. ניסיתי (שוב) לטעום מהם ושוב הגעתי למסקנה שהם חסרי  טעם בעיניי והמרקם לא נעים לי בפה. הרוטב היה מצויין ובן הזוג נהנה מהדג. (הוא אזר אומץ לטעום מהשרימפס והגיע לאותה מסקנה כמוני ).

אני הזמנתי "ז'רקוייה" – קדירת בקר (86) - הגיעה קדירה קטנה, צרה ועמוקה שמעליה "כיפת לחם" אפוי, תפוח וטרי. המלצר אמר לדקור את כיפת הלחם ולעשות בתבשיל כרצוני . אני משערת שהקדירה חוממה בתנור ובמקביל כיפת הבצק נאפתה. על אף גודלה החיצוני הקטן של הקדירה הפנים היה גדול והכיל כמות נאה של בקר רך ברוטב טעים עם מעט תפו"א מבושלים ופטריות טריות.

נהנינו מכל ביס!

באבא יאגא, הירקון 12, ת"א.