טקסס ברביקיו בעיקר היה משעמם.
או, אם נפרט, אם אני צריכה להתמלא ממק'נ'צ'יז במסעדת בשר, יותר ממשעמם היה לי מאכזב.
הספייריבס, השורטריבס והבריסקט חלקו את אותו טעם סתמי של סתם בשר. וזה אחרי שהתמודדנו עם השומן, שכמו שברונו תיאר, היה נא משום מה. אני יודעת, בדרך כלל בשר לא צריך תיבול או רוטב. במקרה הזה, מוטב והיו שמים משהו, להסתיר את המבוכה. הנקניקיה הייתה טעימה, אבל אנמית ביחס לתיאור.
הרטבים שהיו בצד היו מתוקים מדי, גם אלו החריפים. המלפפונים החמוצים היו מתוקים. אפילו השעועית סבלה ממתיקות מטרידה עד כדי אמריקאית אותנטית.
הירקות המעושנים היו ירקות סתם, ושום טעם ייחודי של עישון לא הורגש בהם. תפוח אדמה אפוי עם חמאה היה תפוח אדמה אפוי עם חמאה (לא רע ולא מרגש). המק אנד צ'יז היו טעימים.
כמה טעימים הם היו, וכמה מבואסת אני הייתי? בואו נגיד שהערב נגמר בזה שמלא בשר נשאר על המגש, ואני שבעתי מעוד קערת מק אנד צ'יז שהזמנתי כי נשארתי רעבה.
והקטע המבאס באמת הוא, שהכל מסביב היה אחלה ממש. המלצרים הכי ידידיותיים שפגשתי לאחרונה בתל אביב, המוזיקה הכי כייפית, עיצוב מדליק ממש, קונספט נחמד. באמת, מקום שממש נעים לשבת בו. רק חבל שהבשר כל כך מבאס.