צר לי לאכזב אתכם. התמונות אולי נראות מלבבות, אבל האוכל היה בינוני פלוס מינוס, והשירות היה איטי ומרושל להחריד.

גם עם כל ההתחשבות והחמלה על כך שמדובר בזמן הכי עמוס שלהם, צהרי שבת עם שמש חורפית  נעימה. בכל זאת סועדים לא צריכים להשתעמם זמן רב מאוד עד שהמנות מגיעות. ובטח ובטח שאין מקום ששני מלצרים שונים יבחינו בהמתנה הארוכה, יציעו "משהו נחמד על חשבון הבית לבנתיים... לחם או בירה או משהו" ... אבל מי לא בא? לא המנות שהוזמנו ואפילו לא לחם הפיצויים. 

ולמנות:
לפתיחה לקחנו טאפאס פלפלים קלויים על פסטו וגבינת סנט מור, וטאפאס ארטישוק מוצרלה ובלסמי מצומצם 
זה של הפלפלים היה ממש לא משהו. עד כדי רמזים על פלפלים מקופסא.
זה של הארטישוק היה ממש נהדר. ארטישוקים עם טעם נוכח מאוד, שעמד יפה בארומות העזות של הבלסמי המצומצם.
ואז.... אחרי המתנה ארוכה ארוכה (זוכרים את ההצעות שלא קויימו לפיצוי) הגיעו העיקריות.
ריזוטו קרם דלעת ושקדים קלויים - היה סתמי. דרש תוספות מלח ופלפל בכדי לעלות דרגה לסתמי למדי.
אנטריקוט. תפו"א ושאלוט צלויים, שום קונפי ורוטב בקר - הוזמן מדיום. הגיע רייר לחלוטין. נא וקר, לא רק במרכז אלא כבר מתחת ל"קרום" הצרוב. הוחזר למטבח לתיקון מידת העשיה. חזר עשוי כמעט כראוי בחלק ממנו התחלתי, אך אחרי כמה נגיסות נוספות הגעתי לחלק שעדיין היה נא מדי.
הסטיק המסכן חזר לעוד סיבוב על האש.
הבארמן/מלצר שלנו התעקש לפצות, אז הסכמתי לקבל כוס יין אדום, שלהפתעתי נמזג מייד. (מלבק ארגנטינאי, נחמד ביותר. הלך טוב עם הבשר)
כשחזרה שארית הסטייק הוא כבר היה עשוי בסדר.
לאור ההצלחה ובגלל שרצינו לבקר בעוד מקום, העדפנו לא להזמין קינוחים או משקאות חמים.

 

לסיכום - חבל. ממש חבל. הרי למקום הזה יש סיפור כל כך מרגש. עם חיבור היסטורי אל איתמר בן אב"י, בנו של אליעזר בן יהודה. וחיבור ריגשי לחובבי גיל חובב. אז חבל שמקום כזה לא מצליח לספק את הציפיות שפיתחנו.

נותר רק לקוות שמדובר במהמורות של תחילת הדרך ובקשיים של שיא הלחץ.
הלואי שמומה תצליח ותהיה המקום שעוצרים בו בדרך אל או מירושלים. זה שיש לידו גם עוד מקום שאומרים שיש  בו אוכל... אבו-גוש או משהו כזה.