המסעדה הכי טובה בתל אביב מאוד התחברנו לאווירה, לסוג המקום ובעיקר לאוכל. שמונה לתל-אביב היא מה שהבוצ'ר בר ניסתה להיות לחיפה, אבל על סטרואידים, הרבה סטרואידים. מה שהמסגר 5 הייתה כנראה לאילת, אבל לא ביקרנו שם.

שלושה (?) טבחים איכפתיים מריצים מקום מקסים, לא הזמנו הרבה, אבל אכלנו הרבה ובמחיר נפלא לתקופה, כיף. באיזה עוד מקום יעצרו אותי באמצע ההזמנה ויגידו שזה פשוט יותר מידי אוכל ואם נרצה עוד, תמיד אפשר להזמין יותר מאוחר ? לבטח לא מלצר\ית טיפוסיים בתל אביב.   

לקחנו מנת ניגובים, קובץ מנות קטנות מבוססות ירק, עגבניה עם מוצרלה ובזיליקום, מין קונפי סלמון שהיה טעים אך מעט נייטרלי מידי בטעם, מעט חזה עוף שלם לדעתי, צלוי וחתוך דק עם איולי מצויין, תרד מוקפץ עם פנצ'טה, 2-3 פרוסות תפוחי אדמה צלויות עם שפרוטים מצויינים למעלה וקרם פרש, אולי עוד דבר או שניים..

המנה השנייה הייתה 3 נקניקיות אסורות שמנמנות עם סלט כוסמת וירקות צלויים, פולנטה צלוייה גם כן ומריחה יפה של חרדל מצויין. נקניקיות מופלאות, עמוסות גבינה מותכת, הסלט היה מתובל פרפקטו לגמרי, לחבר'ה שם יש יד חבל על הזמן.

התפריט מגוון ומעניין, כתוב על החלונות והקירות פחות או יותר, מסעדה שמזכירה ועושה כבוד לז'אנר מעולה של מסעדות שף "בתחפושת פשוטה" וללא שום גינונים, שאפשר למצוא כבר שנים די ארוכות בערים מרכזיות יותר או פחות בכל העולם, כן ירבו.

שתי מנות מכובדות מאוד בגודלן, כוס יין לבן פשוט ביותר שכל כך מתכתב עם אופי המקום, בכוס פשוטה וחסרת כל קשר, 12 ש"ח, גולדסטר מחבית "כמו שצריך", 18 ש"ח, סה"כ 126 ש"ח לפני, כולל פוקאצ'ה לא רעה ופינכה נדיבה של עגבניות מרוסקות, שמן זית לא רע וקרם פרש.

מעטים המקומות שביציאה מהם אנחנו נותנים לעצמינו מכה קטנה במצח ושואלים למה לעזאזל לא הגענו לשם עד עכשיו לא לצפות לאוכל "הכי מטורף שבעולם", גם קצת צריך לקחת עניינים כמובן בפרופורציה, חוץ מזה גם סה"כ אכלנו שתי מנות ולא הרבה יותר, אבל לטעמינו זו הייתה החווייה הכי טובה עד היום בתל אביב, ולבטח האוכל הכי טוב שאכלנו ביחס למחיר.