אמרתם תל אביב אמרתם אוכל, אמרתם כיף אמרתם אוכל, אמרתם יום כיף בתל אביב אמרתם יום של אוכל.

מצד אחד לא רציתי להשתגע מבחינה כספית, מצד שני לא רציתי להתפשר אפילו טיפה על איכות האוכל, אז הלכנו על השילוב המושלם- צהריים במסעדת פועלים (סוג של) מוערכת, ערב באחת המסעדות הטובות בארץ. בקיצור:

 

צהריים בחומוס אבו-אדהם- חומוס מעולה. מרקם כל כך רך ונעים בפה ומושלם. מבחינת הטעם, כמעט ולא מתובל, נותן לחומוס עצמו לעשות את העבודה בטעמו העדין, מה שהופך את הסיום לכל כך מבאס (כי אתה רק מבקש לקבל עוד מהטעם הטהור הזה של חומוס, והחומוס נותן לך בדיוק קצת פחות ממה שאתה רוצה בכל ביס) שאתה חייב לקחת טייק אווי גם ליום למחרת.

 

ערב בטאיזו- אכלנו בטאיזו חודשיים אחרי שהיא נפתחה, ב2013, והיה ממש סבבה, אבל לא וואו. הפעם היה די וואו .

הר גאו סקאלופ
שורש כורכום | קרם קוקוס | מחית צ'ילי | קשיו מקורמלים
 

הסקאלופ היו בעל טעם עדין טיפה מדי אבל כבר הכנתי את עצמי לזה, והיו מעליהם ביצי קוויאר שחורות שנתנו להם קצת עזרה בהענקת הטעם הימי. לקוקוס יש נטייה להשתלט על מנות לפעמים אבל כן הוא היה מספיק חלשלוש בשביל לא לקחת משאר הטעמים, וקשיו מקורמלים, היי מספיק לקרוא את צמד המילים הזה בשביל לדעת שזה נפלא. מנה ממש טובה.

 

לחמניות מאודות
צ’אטני עגבניות
 

כן, זה קצת מוזר, הלחמניות הגיעו באמצע הארוחה, פשלה של המלצר שגם הודה בה. לא נורא. היה ממש טעים, הצ'אטני עגבניות היה מלווה בשילוב עם יוגורט וקרם חצילים, והשילוש הקדוש הזה, ביחד עם הלחמניות המאודות, היה כמו גרסה שונה לחלוטין של מסבחה ביחד עם פיתה, ומפנקת באותה מידה, באופן אחר.

 

באטר צ’יקן
עגבניות | חמאה חומה | בוטנים | עלי קארי
 

פשוט טעים, עוף עם טעמים מאוד עמוקים ומנחמים בזכות החמאה. לא מנה שתיחקק בזכרוני אבל כשסתם בא לך אוכל (יחסית) פשוט וטוב זה מה ששווה לפנטז עליו.

 

 

הקינוחים היו הלהיטים הכי גדולים :

 

פרפה מנגו
שוקולד לבן | נענע | כפיר ליים | מרנג
 

הלמעלה של הפרפה היה שרוף ונראה קופי כמו קרם ברולה מה שהיה נהדר, והמיץ תה עם שוקולד לבן היה הברקה משוגעת. הדבר היחיד שמנע מהמנה להיות באמת מושלמת זה הטעם החזק של המנגו שבסופו של דבר, ואני מתנצל בפני חובבי המנגו, הוא כולה מנגו.

 

אננס צלוי
חלב קוקוס | טופי | קרם וניל | שוקולד לבן | קראמבל מלוח
 

הקראמבל המלוח מסתתר שם בסוף של תיאור המנה, אבל הוא בעצם המרכיב הכי קריטי במנה הזאת. מין עוגה מתפרקת נימוחה וכבדה, הדבר הכי קרוב לקראק פאי שאכלתי מאז היום האחרון בו אכלתי קראק פאי (עם לוטוס ). ביחד עם קרם הוניל והשוקולד הלבן, כמעט ולא צריך אננס, אבל אם כבר יש אננס והוא גם שרוף, מה רע? עוד מרקם מיוחד, עוד טעם מרענן. מנה מנצחת.

 

 

זהו, היה כיף בתל אביב.