הזמנו כמה ימים מראש מקום לרביעיה. כשהגענו, התברר שההזמנה לא נרשמה ושמתקיימים במקום כמה אירועים רבי סועדים ושהמטבח פשוט לא יעמוד בעומס הבלתי מתוכנן של 4 סועדים נוספים. לקח כעשר דקות של התקשקשויות לבירור טלפוני עם מנהלת המסעדה האם היא בכל זאת זוכרת שהזמנתי, וציפיה שאמצא בטלפון שלי תיעוד של שיחה כדי להוכיח שבאמת התקשרתי בכלל, ועוד התנהלויות לא הכי נעימות ומכובדות, והכל כשאנחנו עומדים בפתח המסעדה. היה אפשר לפחות להושיב אותנו זמנית ליד הבאר הפנוי לחלוטין למשך הבירורים האלה.
בסוף האסרטיביות השתלמה והמנהלת+שף+מארחת הצליחו לארגן איכשהו שלא להביך אותנו בפני האורחים מחו"ל שהזמנו לסעוד איתנו.
לשבחם יאמר שמרגע שהחליטו, הכל הלך חלק ומצויין. קיבלנו מיידית שולחן נעים ונוח. כי המקום לא היה מלא. פשוט ריבוי וריכוז הסועדים הבוזמניים במספר שולחנות גדולים של אירועים ייצרו חשש לעומס במטבח. אפשר בהחלט להבין את החשש.
האוכל שהוזמן היה טוב מאוד עד מצויין. הגיע בקצב ותיזמון מתאימים. לא ניכר בשום דבר שהמטבח מתוח עד קצה היכולת (או אולי יש שם יותר יכולות ממה שהם עצמם העריכו:) )
המנות שהוזמנו היו:
ראשונות :
- כבדי עוף ברוטב יין אדום, ליקר שרי פירות יער ותפוחים מקורמלים. - טעים, הכבדים עשויים במידה נכונה לטעמי. נימוחים וממרחיים אך כבר לא וורודים מדי. והרוטב מחמיא לטעם הכבד מבלי להשתלט.
- סלט פטריות חם: מבחר פטריות ברוטב יין לבן וסויה, אספרגוס, ארטישוק, עגבניות שרי וקשיו. צלחת ענקית עם המון המון פטריות. כמעט מנה עיקרית! לא טעמתי, אבל ניכרה הנאה מצד מי שזכתה למנה הזו.
עיקריות:
- דניס ברוטב יין לבן, קונפי שום, עגבניות שרי ועשבי תיבול מוגש על מצע של ריזוטו פטריות. שוב, לא טעמתי אבל נרשמה התלהבות מן הדג ומרוב הירקות
- פילה בקר צרוב, ברוטב יין אדום וויסקי מוגש על פטריות מוקפצות וארטישוק. הבשר היה טוב. מידת העשיה טיפה יותר מן המדיום שהוזמן אבל לא בחריגה גדולה מדי. את הוויסקי לא חשתי ברוטב. וגם הפטריות והארטישוק לא נצפו בצלחת (ראו תמונה). לעומת זאת הפירה שהוגש עם הסטייק יכול היה לשכב קצת יותר באלגנטיות... לי המראה שלו הזכיר מצקת פירה שנזרקה על הצלחת על ידי איזו דודה במנזה אוניברסיטאית או בחדר אוכל צבאי.
יין:
- כוס אחת של יין הבית. המלצר שלנו לא היה יידען גדול כל כך. לשאלתי מה הוא יין הבית, ענה שיש יין הבית לבן או אדום. ניסיתי לברר ממנו איזה יין הוא האדום... הוא אמר שזה ריזלינג, אז הצעתי בעדינות שיבדוק את זה כי למיטב ידיעתי ריזלינג זה לרוב לבן... הוא אכן בירר וחזר עם התשובה שאדום הבית שלהם הוא קבנרה סובינין. החלטתי לא לבלבל לו את המוח עם שאלה קטנונית כמו מאיזה יקב, או חלילה מאיזו סדרה ומאיזו שנת בציר... אבל לפי מראה המקום והרמה שהתפריט והעיצוב שידרו, הימרתי שיהיה בסדר.
הגיע קברנה סוביניון של הרי הגליל, לא ראיתי איזו שנה אבל היין היה בסדר גמור.
בונוס מזה שהמלצר לא ממש הבין ביין - הוא מזג כמות נדיבה מאוד. 
קינוחים:
- סופלה שוקולד מוגש עם כדור גלידה. למעשה הוגשו שני סופלונים עם כדור גלידה. החברים אמרו שטעים אבל מעט הסופלה נוזלי מדי.
- "פיצוץ שוקולד". כל מיני דברים שוקולדיים במין עוגה או מבנה של שכבות וקישוטים. נראה נהדר. טעים. מתוק. עשיר. שוקולדי בטירוף. אבל לא "וואו!".
לסיכום - המטבח בסדר גמור. המנות טובות. המקום יפה והאווירה נעימה. הצוות קצת פחות מיומן (כזכור, החל מקבלת הזמנה מפורטת מבלי לרשום אותה כראוי, דרך מארחת שלא התמודדה כראוי עם הפתעה של סועדים שחושבים שיש להם הזמנה למרות שהיא לא מוצאת רישום כזה, וכלה במלצר שבאמת ניסה כמיטב יכולתו אבל נראה שטרם גמר את הסטאז'). כל צוות המקום צריך להיות קצת יותר מוכוון שירותיות. הרי זו כל מהות המקום, ונקודות ההשקה האלה בין צוות המקום לבין הסועדים הן חלק מן הפנים של המסעדה. לא רק מה שיש בצלחת.
אז, אוכל טוב. מחירים בקצה הגבוהה של הסביר עבור הרמה הזו. וחווית אירוח ושירות חד פעמית לא הכי מושלמת אבל די בסדר בסך הכל.
קנלה בהחלט שווה ביקורים נוספים.