Via Giovanni Antonelli 30/32
זה היה יום ארוך. היינו בטירת סנט אנג'לו ובוותיקן, והלכנו המון. ובשעה 8 היו לנו הזמנות במסעדה. נתחיל מהמיקום- אם תסתכלו על מפת התיירים של רומא לא תמצאו אותה. היא נמצאת "מעל" פארק וילה בורגזה. הgoogle maps אמר 45 דקות הליכה. בפועל, לאחר שהלכנו כ40 דקות והגענו רק לקצת יותר מאמצע הדרך- תפסנו מונית.
המסעדה נפתחת ב8, כך שהיינו הראשונים. המלצר קיבל את פניינו באנגלית רהוטה (דבר שלא נתקלנו בו הרבה באיטליה) שאל אם אפשר לקחת ממני את המעיל ואת התיק. "את התיק שלי אצטרך" אמרתי לו, הוא אמר שבוודאי, ושהוא התכוון רק להניח אותו לצידי- כך אמר והביא לי שרפרף קטן מרופד ועליו הושיב לאחר כבוד את התיק שלי. באיזשהו שלב, בלי ששמתי לב נפל התיק מהשרפרף לרצפה. המלצר בא והרים אותו, אמר לי "אופס, התיק על הרצפה!" והושיב אותו בחזרה על השרפרף שלו בחזרה.
הגישו לנו שני תפריטים. תפריט המסעדה ותפריט היינות, שנראה יותר כמו ספר ענקי. תפריט המסעדה כולל 4 תפריטים: 3 תפריטי עסקיות ותפריט רגיל. תפריט עסקיות ראשון- הקלאסי. 90 יורו לאדם (מחייב את כל השולחן) 5 מנות. תפריט ללא דגים ובשר של 5 מנות (80 יורו לאדם) וכן תפריט להרפתקנים, ב110 אירו לאדם, שבו אתה אומר לשף "אני אלרגי ל..." והוא מרכיב לך 9 מנות לפי דמיונו. בחרנו בתפריט הקלאסי, התרענו שהבחור אלרגי לשומשום. "וזהו בינתיים?" שאל המלצר בחיוך, וזהו בינתיים, חייכנו אליו חזרה. בטוחים שהולכים לאתגר אותנו במנות מעניינות. בשלב זה קיבלנו גם מן... קרקרים דקיקים שעשויים מקמח, שמן זית ומים. דקיקים וטעימים וקסומים.
הגיע מלצר היינות והמליץ לנו על בקבוק יין, סירבנו. אני לא אשת-יין וזה פשוט בזבוז. אז הוא הציע חלופה- יש אופציה של לקחת 3 כוסות יין שמתאים מלצר היינות לפי התפריט שבחרת, התענוג- 40 אירו. הבחור קיבל את ההצעה. "רק בשבילך, או גם בשבילך גברת?" שאל. רק בשבילו, אמרנו. הוא הסביר לנו שלפי התפריט שבחרנו נקבל שני יינות לבנים ואחד אדום. נשמע מצוין.
כעבור כמה דקות הגיע המלצר מחויך. "we want to welcome you, here is a welcome dish" . הלוואי שככה יברכו אותי בכל מקום: קציפת לובסטר עם חתיכות סלרי,גזר ולובסטר, עם אבקת דיו מסביב, ובנגיעות שמיר. הקציפה הייתה עננה קסומה ומופלאה, הגזר והסלרי הוסיפו קראנץ'. מדהים. לצידה של הקציפה המופלאה הגיע כיכר לחם שנאפית במקום, ולצידה אבן (כן, אבן) שבתוכה חור שממולא בגלידת שמן זית. הגלידה לא קרה, היא בעצם מן מוס נפלא שנמס במגע עם הלחם, שהיה קראנצ'י מבחוץ ורך ונהדר מבפנים.
אחרי כן קיבלנו שלישיית לחמים- לחם חום- בירה ואגוזי לוז, מהמם. לחמניות ליים נחמדות ומן ג'בטות קטנות- חביבות. כשהיה נראה להם שגמרנו את הלחם במהלך הארוחה אע"פ שבשום שלב לא גמרנו אותו, קיבלנו רי-פיל.
מנה ראשונה- קרפצ'יו שרימפס אדום ועליו אבוקדו מגולגל במילוי אמולסיית אוייסטרים. בביס הראשון הרגשתי תחושה קטיפתית מעלפת של האבוקדו והשרימפס, זה מדהים, חשבתי לעצמי. רק חבל שאין פה קצת קראנץ'.. והוא הגיע בביס השני. כי מסתבר שמתחת לכל הדבר המופלא הזה הסתתרו פירורי לחם קראנצ'יים. כשהמלצר בא לקחת את הצלחת אמרתי לו "תשמע, אני לא חובבת שרימפס, וזו כנראה המנה הכי טובה שאכלתי בחיי." הוא חייך אליי- "בינתיים" אמר. בינתיים.
מנה שניה- Carbonara egg 65°, ביצה שמתבשלת 4 שעות בחום של 65 מעלות, מגיעה עם קציפת פרמז'ן למעלה, וחתיכות בייקון בפנים. הכלי מגיע סגור, ומעליו נחות שתי חתיכות קטנות- האחת- עור חזיר מיובש ומטוגן, והשנייה- פסטה מטוגנת, "שאתם יכולים לאכול בנפרד או להכניס אל תוך הביצה ולאכול ביחד." אמר המלצר, שהוסיף והסביר שזו אחת המנות הוותיקות בתפריט, והאהובה עליו. ככה נטעמת ביצה שעשויה בצורה מופתית, מושלמת. הבייקון מוסיף את הטעם המיוחד שלו, והפרמז'ן הוסיף טעמים נפלאים ומרקם אוורירי ומופלא. זו לא הייתה המנה האהובה עליי, להבדיל מהמלצר. לא כי היא לא מושלמת, פשוט כי גם שאר  המנות היו.
מנה שלישית- ספגטי עם אבקת צדפות, בניחוח ים, היה מונח על איזשהו רוטב פסטו. ספגטי שבושל בצורה מושלמת, עם רוטב מעניין וטעים. אבל חייבת לומר שבעייני זו הייתה המנה הכי פחות מרגשת בכל הארוחה.
מנה רביעית- אעתיק את שמה מהתפריט המקורי כי אין לי שום דרך ממש טובה לתאר אותה אחרת: “Pluma” of iberico pork, prune and chipotle chutney, נתחי חזיר ולצידם תפו"א קטנטנים, רוטב אצות-ים וצ'אטני צ'יפוטלה. החזיר, אוי החזיר. אני לא זוכרת מתי אכלתי שילוב טעמים כל כך מדהים, שילוב שמרגש אותך בכל ביס מחדש, שמטריף את הפה, שאי אפשר להפסיק לאכול. שלא ייגמר לעולם. "הייתי לוקח את המנה הזאת כל הארוחה." אמר הבחור. לגמרי.
בשלב זה השעה הייתה כבר קרוב ל10 בלילה. נהייתי עייפה. כשהיינות הוגשו לנו במהלך הארוחה מלצר היינות התעקש לתת לי גם טעימה מהיין, הראש שלי היה מסוחרר מהיין, ושמחתי שמגיע הקינוח. ואז- מהפך!
"הבאנו לכם קדם- קינוח" אמר המלצר, "סוכרייה על מקל בציפוי שוקולד לבן ובמילוי גבינה כחולה" אני לא זוכרת את שם הגבינה, אבל הוא תיאר אותה כ"גורגונזולה עדינה ומעודנת", מוגש עם ריבת תותים. מופלא. מופלא. מופלא. העוקצנות העדינה של הגבינה (הייתי אפילו משתמשת בגבינה יותר עוקצנית.) עם המתיקות העדינה של השוקולד והמתיקות-חמצמצות של התותים... נפלא. טוב, אמרתי לבחור, עכשיו הקינוח וזהו...
קינוח- קציפת שוקולד לבן עם בננות מקורמלות וקוניאק, עם שקדים קלויים קראנצ'יים ומנטה. גילוי נאות: אני אלרגית לבננות. לא ברמת "התקף-מסכן-חיים" אלא ברמת "כל דבר שאפילו מריח כמו בננות גורם לי לרצות להקיא". שליתי מהמוס את הבננות והעברתי לבחור, הוא קרא לי חנטרישית. אבל בלעדיהן- היה קינוח מדהים, המוס היה מן עננה מופלאה ועדינה, המנטה הוסיפה רעננות, השקדים הוסיפו קראנץ' מדהים. שילוב המרקמים והטעמים היה מושלם.
השעה הייתה כבר עשר וחצי. "מעכשיו אתה מדבר אנגלית" הודעתי לבחור. "אני מצטערת, המוח שלי כל כך עייף, אפוף יין ואוכל, אני לא מסוגלת להרכיב אף משפט שהוא לא בעברית." אמרתי לו, ואז הגיע לשלוחננו בחור שבירך אותנו ב"בואנו סרה" והציג את עצמו- שף המסעדה. "ITALIANO?" שאל אותנו- מדברים איטלקית?" "NO", ענינו, "DO YOU SPEAK ENGLISH?" שאלנו אותו "NO" ענה, "אני קולומביאני" הוסיף באנגלית מגומגמת. "אני מדברת קצת ספרדית." עניתי לו בספרדית מגומגמת. הוא קפץ על המציאה ופצח בשיחה קולחת בספרדית, שאל מאיפה שמענו על המסעדה, הפכתי להיות דוברת ומתרגמת כשבן זוגי מתפוצץ מצחוק. "מה מצחיק אותך?" שאלתי. "את לא מסוגלת לדבר אנגלית אבל מדברת ספרדית שוטפת." ענה לי הבחור. ותודה לטלנובלות שהביאוני עד הלום.
כשחשבנו שהכל נגמר הגיע "אפטר קינוח": שלישיית "ממתקים"- ממתק שוקולד קפה- נחמד, ממתק תפוזי-נחמד, ומן מאפה במילוי קרם וניל עם פירות יער- טעים. בשלב זה כבר הייתי כל כך מלאה וכל כך עייפה- השעה כבר הייתה קרוב ל-11. המלצר שאל אם להזמין לנו מונית, "בבקשה" ביקשנו. החשבון- 225 יורו הגונים, מעולים ושווים כל פרוטה, מארוחה בלתי רגילה.