לאחר חודש הפסקה ומסיבה מסויימת מאוד הורגש שחייב לשאוף אוייר מחדש ולצאת למסעדה. מיתוס סומנה כבר ממזמן כאחת ש"חייב" לנסות ולבקר בה ואכן הטלפון חייג אוטומטית והזמין מקומות למוצ"ש ה-21.3.15.

בשורה התחתונה זו מסעדה ואחת מהטובות שהייתי אבל יש כמה דברים שקצת העיבו על החוויה כפי שאפרט בהמשך.

 

המקומות הוזמנו לשעה 20:30 לשלושה אנשים (אני, האישה והחברה שלה שעובר עליה משהו והייתה צריכה להצטרף, קצת כנספחת אבל נו שויין...)

על פי הוייז הייינו אמורים לאחר למסעדה בכמה דקות ואכן בשיחה הראשונה למסעדה תוך כדי הוסכם לנו לאחר ב-10 דקות לשעה 20:40 אבל רצה הגורל, המזל, מה שתרצו והאוטו שבק חיים באמצע הדרך למסעדה וכשהתקשרנו למסעדה להודיע על כך הם אמרו לנו אל תמהרו, תגיעו כשתגיעו קודם טפלו באוטו- מאוד ראוי לציון ואין הרבה מסעדות שיראו גמישות ואכפתיות ולא ינתקו את הטלפון במילה "טוב".

רצה אלוהים והפיח באוטו רוח חיים והגענו למסעדה בשעה 20:50. כמובן שעל חנייה על הרחוב הראשי או חנייה מוסדרת לאורחי המסעדה בתשלום מוזל או בחינם אין על מה לדבר, בכל זאת, תל-אביב רבתי אז חנינו בחניון המגדל אשר משמש גם את באי הקאמרי ובאי בית המשפט, המחיר- שחיטה! 30 שקלים לשעה וחצי שהיינו שמה. לא הגיע הזמן שמישהו ירים את הכפפה וייצא כנגד החניונים והמחירים המופקעים או שמסעדה תעשה איתה הסכם כלשהו? במיוחד שאחרי שעה 22:00 השער נסגר וצריך לעשות סיבוב בשביל להיכנס ללובי של בניין כלשהו ורק דרכו להיכנס לחניון, הרגיש לי קצת כמו מרתון.

 

בכל אופן, לא באנו לדבר על תל אביב אלא על מיתוס ואמרנו מיתוס אמרנו מנות מוצלחות, בשר משובח ויין לא? אז אמרנו:

לפתיחה לקחנו:

1. לחם הבית(24 שקלים)- הוגש כמעין בגט ארוך חתוך ל-2 מלווה בטפנד זיתים וקרם ארטישוק. טעים, לחם זה לחם, אז למה הוא חייב לעלות כמו שעת עבודה? ממתי שמרים קמח ומלח הפכו למסחרת כסף?

2. טאפאס כרובית(30 שקלים)- טעים, חם, פריך. מנה לא מיוחדת, כרובית מטוגנת עם צ'ילי מתוק, אין איפה לטעות. ועדיין, המנה קטנה עד מאוד (6 חתיכות של פרחי כרובית לא גדולים), דבר המצדיק הורדת מחיר דרמטית.

בשורה התחתונה היה טעים בראשונות וסיפק התחלה מוצלחת וציפייה לעיקריות שיבואו בהמשך.

 

לעיקריות הוזמן:

1. קבב טלה(74 שקלים)- 4 חתיכות קבב מונח על חציל וטחינה עם רוטב עגבניות בצד ואמור להגיע עם תוספת של קרם חצילים אך הוחלף בפירה. הקבב עצמו היה טעים, הרוטב עגבניות היה רגיל, קצת כמו קציצות של אמא בבית אבל הפירה היה נפילת הארוחה, כן הוא היה קרמי וכן חלקלק אבל גם כן- הוא היה מלוח בצורה מטורפת וניחשתם נכון, מאבקת מרק.כן, ידוע שבמסעדה כשרה לא יכולים לעשות לך נימוחות כמו פירה חלבי אבל אם אתם לא יכולים להצדיק את מחיר המנה בתוספת שווה עדיף לוותר על המאמץ.

2. דואט אנטריקוט ואווז(159 שקלים)X2- אני מזיל ריר מלחשוב על המנה. כבד אווז שפשוט נמס ואנטריקוט בדרגת עשייה מושלמת. התאפקתי לא לגנוח במסעדה. המנה אמורה להגיע בליווי פירה אך אני החלפתי בצ'יפס והאישה השאירה את הפירה וגם היא, התאכזבה ממנו.

 

על הקינוח וויתרנו- אי אפשר להכין קינוח איכותי משמנת פרווה. עדיף לשתות קפה טוב וללעוס אחר כך מסטיק שישאיר הוא את הטעם המתוק ללא טעמי לוואי.

 

סך הכל הארוחה עלתה 442 לפני נוזלים ושירות (הוזמן בקבוק קולה, זירו וכוס גמלא מרלו). האם שווה את הכסף? כן, המנות טעימות אך יש כמה דברים שהציקו:

1. המלצר שכח את התוספות ורק לאחר שהעירו לו הוא ניסה להתחמק במקום להגיד טעיתי. כששאלו איפה הפירה הוא אמר: "אה, את רוצה את זה בצד? לא רוצה להשאיר את החציל או שהוא זה שמפריע לך כי חבל הוא טעים, לא מרגישים אותו". נתן קצת אי נוחות.

2. המסעדה צפופה ברמה מטומטמת, למה אני צריך לשמוע את השיחה של טל ברודי שישב שולחן לידנו? עד כדי כך קרוב יושבים, שאפשר לשמוע שיחות של אחרים.

3. המחירים שוחטים, לא תזיק קצת הורדת מחירים. 160 על סטייק 300 גרם?

4. יש תפריט באינטרנט אך אין בו מחירים, רק באתר אחר הצלחתי למצוא מחירים וגם הם לא מדוייקים. לא צריך להראות ללקוח שקיפות מלאה? גם אם זה אומר שהשקיפות הזו תהיה יקרה עד מאוד...

 

בשורה התחתונה: התמוגגתי מהסטייק, שווה להגיע לביקור אם אתם מהאוכלוסייה השומרת כשרות שהאופציות לגביהן מצומצמות עד לא קיימות.