הביקורת המלאה כולל תמונות מפורסמת גם אצלי בבלוג

 

בזמן האחרון אני מוצא את עצמי חוזר למסעדות שהיו פעם שם דבר, אבל לאט לאט הם החלו להתדרדר ולצאת מהתודעה, הם תמיד היו שם בצד ותמיד נזכרת שפעם היה בהם נחמד אבל התאכזבת בהם פעם, הם כבר לא אופנתיות או מעניינות, אתה לא קורא עליהם ביקורות או שומע אנשים שהיו שם אבל כנראה שיש להם קהל כי הם שורדות שנים ארוכות, לפעמים הם מנסות להתחדש ומחליפות שף ותפריט ומנסות למצוא את דרכם חזרה לתודעה ולפעמים הם פשוט מתפוגגות ונסגרות.

יום שבת אחר הצהרים ברמת החייל, לא מהמקומות האהובים עלי, מקום שאפילו בשבת אין בו פיסת חנייה אחת , הגשם יורד ואנחנו נכנסים לג'ויה, הרשת קיימת כבר מעל לעשור אבל מאז התחלנו להתרגל למבול של מסעדות איטלקיות משובחות שניסו לחדש, הביאו אותנו לגבהים חדשים ולימדו אותנו לאכול פסטה אל דנטה ולחפש פיצות מרהיבות עין וטעם.
הכניסה  לג'ויה הייתה מבטיחה, מדפים ארוכים עמוסים בכלי טרה-קוטה אדמדמים, שולחנות ארוכים, תנור גדול בקצה שנראה שמשמש יפה לאפיית בצקים, התיישבנו וקיבלנו תפריטים עמוסים במבחר יפה ומעניין של מנות שהורגש שמנסות לצאת קצת מהתפריט הרגיל שמקובל במסעדות איטלקיות, היה מבחר גדול של מנות צמחוניות ובכלל אפשרויות כמעט לכולם, אין ספק שהמסעדה נועדה להאכיל משפחות שלמות.

התחלנו עם מנה ראשונה של ארנצ'יני  (35 ₪), ארבע כדורים לוהטים של ריזוטו ממולאים בגבינות, הכדורים היו פריכים מבחוץ ורכים על גבול הנוזליים בפנים, עם משחק טעמים ומרקמים מעולה שנטבלו בכיף ברוטב עגבניות בסיסי ויעיל.
מנה ראשונה נוספת הייתה טארט בצל (32 ₪) בצק עלים ועליו בצל שעברה קירמול ארוך עד שהיה בצבע אדום עמוק עמוק, הבצל היה מענג ורך ועשיר בטעמים אבל הבצק היה מעט סמרטוטי ולא השתלב יפה, כנראה בגלל שהוא נאפה מראש ונפרס להגשה, אם הבצק היה טרי ופריך המנה הייתה יכולה להמריא ולהיות טובה הרבה יותר.
בנתיים שתינו גם קראף של יין לבן בסיסי וטוב במחיר הוגן (56 ₪) שהכין אותנו יפה לעיקריות.

העיקריות הפגינו בקו עקבי של חומרי גלם טובים ויד נכונה על התיבול ועל הבצקים, זה התחיל עם 2 מנות של לזניה תרד וריקוטה (65 ₪) הגיעה מנה מכובדת ויפה של פסטה טרייה ששמרה על מוצקות, ריקוטה טובה ותרד עדין, הלזניה הייתה יציבה ומלאת טעמים והייתה מנחמת ומוצלחת מאוד.
טורטליני ערמונים (68 ₪) הגיעה ככמות גדולה של טורטליני גדולים יחסית , מילוי מתקתק ועשיר של ערמונים וכל זה על קרם ארטישוק ירושלמי וחזה אווז, זאת הייתה מנה מתוקה ומאוזנת, הבצק היה מעולה ובעובי הנכון שמחזיק יפה את המילוי אך נחתך בלחיצת מזלג, חתיכות גדולות של ערמונים הוסיפו עוד קצת ענין למנה חורפית וכבדה אבל מאוד מהנה.
טורטלי דה לה נונה (74 ₪) הייתה אף היא פסטה ממולאת בריקוטה ותרד, היא הייתה מעט אנמית יותר אך טעימה והגיעה עם רוטב קליל של חמאה ועגבניות שרי קונפי.
רביולי בטטה (64 ₪) היה קלאסיקה עשויה היטב של בצק דקיק עם מילוי עשיר של בטטה וגבינה ברוטב קליל של שמנת שרק ליטף את הפסטה ולא הציף אותה.

המנות העיקריות היה מוצלחות, היין התחיל לעשות את שלו והיה צורך דחוף בהרבה מתוק ולכן בחרנו בזוג קינוחים מתוך תפריט שהיה די מצומצם ולא כל כך אטרקטיבי לטעמי- טירמיסו (42 ₪) היה לא קלאסי למרות שמו, הגיעה חתיכה מכובדת שבה השכבה העליונה הייתה  מוס חצי-קפוא, באמצע ביסקוטים שטבלו באספרסו ומעט ליקר, המנה הייתה טובה ולא מתוקה מדי אבל הייתה חסרה לי תחושת הרכות שנמסה על הלשון והשחיתות של מסקרפונה טובה.
דולצ'ה בננה (39 ₪) הייתה קובייה של מוס שוקולד לבן , שכבה של סוכר מקורמל ובננות מוקפצות, המנה הייתה כבדה מעט ומאוד מתוקה והייתה סיום הולם לארוחה.
ג'ויה הצליחה להגיש ארוחה שלמה בלי נפילות, מבחר יפה של פסטות ביתיות ומוצלחות, תפריט עשיר שכל אחד מוצא בו מנה טובה ומנחמת, זה לא מקום לארוחות מרוממות אלא לארוחה נעימה של צהרי שבת, החשבון יצא 550 ₪ לארבעה אנשים, מחיר שנכנס לקטגורית הסביר בהחלט.
ציון הדוקטור- 8