בחמישי, הפתיחה הרשמית לחגיגות הפיכתה של שירונת לדוקטור, החלו בעסקית בבסטה.

היה טעים וכיף כרגיל. בפתיחים לקחנו את הסינטה הכבושה המעולה הסלמון הכבוש (שניהם מגיעים עם איולי חזרת ממכר), מסבחה של ירקות שורש ושקדים וכרובית בטחינה ועגבניות. אני גם הוספתי "חומוס ואברי פנים" כי הסתקרנתי, ואכלתי אותו לבד. חשבתי שזו תהיה מנת חומוס עם אברי פנים עליה, אבל היה מדובר בתבשיל של גרגירי חומוס עם תערובת של כל מיני איברי פנים, ברוטב בשרי ועמוק. טעים, ואפילו לא הארדקור מדי, בזכות הבישול הארוך.

בעיקריות בורקס סרטנים שתמיד טעים, ו"נקניקיה כזאתי שמנמנה" שהיו בעצם שתי נקניקיות חזיר עסיסיות ומעולות על תבשיל מצוין של כרוב מעושן עם בייקון. קינחנו בתותים מסקרפונה ברוטב יין אדום. 

זו עדיין בעיניי אחת העסקיות הכי כיפיות בעיר.

 

בערב, החגיגות המשיכו עם חבורה גדולה יותר בביר גארדן בכיכר דיזינגוף, שאפילו לא ידעתי על קיומו (בפינה של ריינס). עד שמונה חצי ויש שם האפי אוור וכל השתיה והאוכל ב-50 אחוז, אז יוצא משתלם למדי, אם כי ההגדרה שלהם לביר גארדן היא די רופפת. גם כי לא מדובר בגן, אלא מסעדה סגורה עם כמה שולחנות בחוץ, ועץ או שניים מעדת העיצוב של שגב אקספרס לא הופכים את המקום לגינה, וגם כי 8 בירות בבקבוק ועוד 8 מהחבית זה לא ממש תפריט מספיק רחב, במיוחד שאין ממש משהו מעניין או מיוחד במבחר המצומצם הזה. החברה היתה כיפית, והעובדה שהספקנו להזמין חלק מהדברים לפני סוף ההאפי אוור הפכו את הערב לכיפי, אבל מדובר במקום די חסר ייחוד.

 

בשישי, אחרי סיבוב קניות פורה למדי של כלים בשוק הפשפשים, חיפשתי עם עוד שתי חברות איפה לאכול, ואחרי סיבוב נוסף בחרנו בבראנץ' של הפלי מרקט. הארוחה התחילה בצורה כיפית מאוד, אבל מהר מאוד די התדרדרה. בצהריים הם מציעים תפריט בראנץ' שכולל בופה חופשי (שאפשר לקחת רק אותו ב-39 שקלים כולל שתיה אחת), ומנה עיקרית נוספת, מז'אנר ארוחות הבוקר כמו שקשוקה או אגס בנדיקט, וגם ממבחר גדול יותר של מנות עיקריות. היינו כבר רעבים וכבר היה מדובר בשעת צהריים, אז הזמנו מנות "רציניות" יותר.

הבופה חביב למדי, גם אם לא מסעיר במיוחד. 6-7 סוגים של ירקות צלויים ומוצלחים כמו שומר, בטטה, סלק... סלט פסטה עם פסטו פשוט וחביב, סלט נודלס אסייתי חביב גם הוא, גבינות מלוחות טובות, לחם מצוין, כמה סלטים כמו סלט חסה, סלט ירקות וסלט חצילים, וריבת קליפות תפוז אניסית מצוינת ממש. בהחלט פתיחה לא רעה.

בעיקריות הסיפור היה קצת אחר. אחת המנות היתה דווקא מוצלחת,מעורב פירות ים בפיתה. שני חצאי פיתה עם שרימפס וקלאמרי באיכות לא רעה בכלל, עם המון תיבול "מזרחי" עמוס כמון ופפריקה, טחינה, ועמבה שהגיעה בצד. לא מנה מעודנת בכלל, אבל טעים וכיפי.

שניצל, שהזמנו עם פירה, היה חסר טעם לחלוטין, בלי שום תיבול, או אפילו מלח בציפוי, ויגרום לי כנראה להפסיק להגיד "איך אפשר להרוס שניצל? זה תמיד טעים". הפירה שהגיע איתו היה מימי ותפל לחלוטין, ואחרי טעימה אחת ביקשנו להחליף אותו לצ'יפס. המלצרית אמרה לנו שגם עם המנה השניה מגיע אותו פירה, אז החלפנו גם אותו בצ'יפס, והיא הביאה לנו קערה אחת ואמרה שזו מנה כפולה לשתי העיקריות.

 

אם השניצל עוד היה סביל, המנה השלישית היתה נוראית. בהתחלה החברה הזמינה מהתפריט "חזה עוף ממולא". אחרי כמה דקות חזרה המלצרית ואמרה שהפעם מדובר בכרעיים ממולאות, אמרנו לה שזה בסדר. אחרי כמה דקות היא חזרה שוב ואמרה שבעצם לא מדובר בכרעיים ממולאות, אלא ברעיים רגילות, ברוטב סויה ודבש. החברה עיינה שוב בתפריט, אבל החליטה בסוף להישאר עם המנה הזו. 

הגיעה לשולחן צלחת עם כרע עוף אחת, קטנה במיוחד (באמת, הרבה יותר קטנה מכל כרע שאני קונה בסופר, ואני מצטער שלא צילמתי אותה), אפרפרה ולא מושכת לחלוטין, עם כלי קטן ובו הרוטב בצד, כאילו מדובר בתוספת קטשופ או מיונז.

באמת שלא ידענו אם לצחוק או לבכות. שאלנו את החברה אם היא רוצה להחליף, אבל היא איכשהו החליטה בכל זאת לאכול, אכלה כמה ביסים מהעוף המסכן, והלכה למלא עוד צלחת מהבופה. 

לגבות על הכרע הזו 70 שקלים (אמנם כולל הבופה, וזה בערך המחיר גם של שתי העיקריות האחרות), זו בדיחה לגמרי לא מצחיקה.

חבל מאוד, כי עם עוד קצת השקעה, יכול להיות להם אחלה דיל בראנצ'.

קינחנו בגלידה בכפיתולינה, תמיד מוצלחת למדי. לא טעמים מפתיעים במיוחד, אבל טובים ולא מתוקים מדי.

 

בשבת, הכנתי סיר גדול של ריבת תותים שתיבלתי עם משחת וניל, קינמון וזרעי כוסברה מעוכים בעלי ומכתש. יצא מעולה, ופעם הבאה אהיה אפילו פחות עדין עם התיבול.