אולי קשה להאמין, אבל בהוד השרון נמצאת אחת המסעדות האיטלקיות האותנטיות, המקצועיות והטובות בארץ.
כל מי שאי פעם הסתובב באיזור השרון, לא כל שכן גר שם, יודע את האמת הבאה בעל פה: לא קל למצוא מקומות טובים לאכול בשרון. נכון, היום, כשאנחנו בעידן האייפון, הגוגל והאפליקציות, יותר קל להגיע אל פנינה זו או אחרת באיזור שעדיין לא הקיץ לגמרי מהנמנום הארוך שנפל או נכפה עליו, אך אין ספק שמי שכן רוצה חייב להכין קצת שיעורי בית. צריך לדעת איפה לאכול: אם במקום בלב הסימפטית ברעננה או בשווארמה כיפה אדומה או אולי פלאפל שופ, גוהר הפרסית בכפר סבא, ברקרולה, האימפריה הטריפוליטאית בנתניה (צ'צ'ו,כרמל, יהלום) או זו הבשרית (אלבמה) . אין שום ים של אפשרויות. בקושי שלולית. איכותי, אבל מועט.
לתוך המציאות המנומנמת הזו נולדה נונו. מסעדה איטלקית שפתחו שני אנשי הייטק מול הספורטן של הוד השרון. קשה לתאר נוף מלבב פחות המלווה את הכניסה למסעדה אבל זה מה יש. ומכיוון שכמו שנאמר במשחקי השף, הטעם הוא הקובע, ולאחר שיעורי בית בלתי נמנעים, הוחלט לחגוג את יום ההולדת המאוחר של האחייניות (כמה מאוחר? עוד מעט יום ההולדת הבא...) דווקא שם. כי מה יותר נחמד מפיצה גלידה ופסטה בשביל שתי ילדות מקסימות בנות חמש עשרה פלוס פלוס?
הכניסה דווא לא מבשרת על שום דבר מיוחד. אין מוזיקה איטלקית צעקנית ומופגנת ברקע, אף אחד לא מתאמץ להכניס אותך לשום אווירה. מספיק לראות את הטאבון הגדול ואת האוטו גלידה כדי להבין ששני היזמים שמאחורי העניין החליטו שהם הולכים על זה בכל הכוח והכי מקצועי שיש. מצויידים היטב בשמועות ובהנחיות, החלטנו להתמקד בעסקית.המסלולים נעים בין 54 ל 64 ל 72 שקל. כמעט מחיר מציאה כפי שיתברר בהמשך. במחיר הזה מקבלים גם מנות ראשונות. הלכנו, כצפוי, על פעמיים פיצה ואחד ניוקי. שיערנו שכל זה יהיה די והותר . לא טעינו.
הרבה מלצרים עובדים בנונו, כך שהשירות התנהל ביעילות והראשונות לא איחרו להגיע: היו שם מרק מינסטרונה, פוקאצ'ה, וגם סלט חסה עם חמוציות וצנוברים. שלוש פעמים נחמד מאד. הסלט טרי ורענן, המרק אף טוב ממנו עם ציר ירקות מגובש, ירקות במרקם הנכון, פלפל אנגלי ופרמזן. לא שום דבר מסעיר אבל נעים ועשוי לפי הספר. הפוקאצ'ה ליוותה הכל במיומנות שרק רימזה על האיכויות היוצאות מהטאבון. זו הייתה פתיחה חמודה ממש שעוררה חיוך לקראת ההמשך. מה שבא אחר כך לא רק שלא איכזב אלא גם העלה את הרף בכמה דרגות טובות למעלה.
פיצה עגבניות מדורה (54) פיצה ביאנקה תרד פטריות (64) ניוקי תרד גורגונזולה אגוזי לוז ובצל ירוק (64) . כיף גדול. קודם כל הבצק. מדובר חד משמעית באחד הבצקים הטובים ביותר בארץ כרגע. לא דק מדי, לא עבה מדי. פריך למטה, אוורירי במרכזו, ובעיקר לא קורס תחת הטופינג. לא זוכר מתי אכלתי כאן בצק מושלם כזה. ואם כבר טופינג, שתי הפיצות היו מדוייקות להפליא ומובחנות בטעם. עגבניות המדורה, עם מוצרלה, פרמזן, עגבניות שרי, פלפלים אורגנו וגבינת פטה, הציגו פיצה עמוקת טעמים, שנמלטה באלגנטיות ממלכודת האש והעשן. טעם העישון נוכח בקטנה בדיוק כמו שצריך. שאר המרכיבים רק העצימו זה את זה. נפלא. בפיצה ביאנקה היו תרד ופטריות צלויות ברוטב שמנת פרמזן ובצל חרוך. זו כמובן הרגישה אחרת לחלוטין. אדמתית אבל לא כבדה, שגם בה כל המרכיבים ביחד יצרו שלם שגדול בהרבה מסכום חלקיו. ואגב שלם, שתי הפיצות גם היו ענקיות. בדיוק במידה שמעלה חיוך מטופש של אושר על פני הסועד. הניוקי הצטיין גם הוא, מנה של כ 12 כופתאות, שזה בכלל בכלל לא מעט, עם מאסה ששולב בה תרד במידה הנכונה, מרקם קליל ועשיר בו זמנית, ועם רוטב שיכול היה בקלות להיות בוצי וכבד, אבל עשה את זה באלגנטיות. כמעט בריחוף.
לקינוח לא היה מקום, אבל גם לא הייתה התלבטות: שני כדורים של גלידת אגוזי לוז מהאוטו. (14) איזו גלידה מקסימה. מתקתקה, מלוחה מעט ועם טעם אגוזי מודגש. אמנם, שם קרתה התקלה היחידה בארוחה: אחד הכדורים סבל מטעם לוואי קל. מובן שלא היססנו לדווח על כך למלצרית, אבל הכל מסביב היה באמת טוב כל כך שלא נשאר אלא לסלוח, ואפילו בחיוך.
מדובר במסעדה איטלקית נעימה ולא מתחכמת. פיצה, מינסטרונה, ניוקי, גלידה. טראטוריה. כמו ברומא. אני בטוח שגם בבירה האיטלקית לא היו מתביישים ברמה הזו. הפיצה היא אחת מהשלוש הטובות שאכלתי בישראל, בקנה אחד עם ג'יוספה מפלורנטין וגוסטו משדרות ח"ן. אולי אף עולה עליהן. 210 שקל עלתה הארוחה. המון אוכל איכותי במחיר כמעט מגוחך. אז נכון, בפרונטו אולי תאכלו אוכל איטלקי קצת יותר מפונפן, עם ויטאלו טונאטו לראשונות (עגל ברוטב טונה אדומה וצלפים) ועיקריות איכותיות. מה שכן, זה יהיה הרבה יותר יקר. לא בטוח שנונו נופלת בהרבה מפרונטו. בוודאי לא באיכות הפיצה והגלידה. מדובר באחת העסקאות המשתלמות בשטח. במקצה שלה, נונו היא אחת המסעדות האיטלקיות הטובות בארץ. מצדיקה לחלוטין נסיעה מתל אביב. כמה טוב לגלות מקום כזה.